אבן עזרא הקצר על שמות קיז

אמר כי זה רמז לשירי דוד א"כ מה טעם איתמר: משכן העדות, הם הלוחות: וכסף פקודי העדה, הנה נפקדו כל ישראל בשנה הראשונה, ובעבור שאמר הכתוב בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי, לא נתנו הלוים כופר נפשם, כי נתונים הם להשם, והעד לכל העובר על הפקודים שטעמו כל יוצא צבא, והתימה שהיה מספרם בשנה השנית כמו בשנה הראשונה, גם הוא נכון, כי הנה אחר תשע ושלשים שנה אין בין שני המספרים רק אלף ושמנה מאות ועשרים: בקע, חצי שקל, וטעמו שקל נבקע בחצי. ויאמר הגאון למה לא הזכיר משקל הזהב, והשיב כי הכתוב נתן לנו שרש שהמנורה עם כליה ככר, והנה יהיה לכל קרש חצי ככר, והמנורה ככר, והארון והכפרת ככר, והשלחן ומזבח הזהב ככר, ושני ככרות לארבעה עמודי הפרכת, ושאר השקלים לשאר הכלים, ואלה דברי הבל, כי מה טעם לקרש שהוא מצופה מעבר אחד למנורה הטהורה, ואיך יספיק חצי ככר ומעט יותר לצפוי חמשה עשר בריחים ושתי משבצות, וכן שרשרות ושתי טבעות, וציץ נזר הקדש, ופעמוני זהב וקרסי המשכן, גם ווי עמודי המסך, וזהב במעשה האפוד והחשן ובשבוצם. ודע כי הככר שלשת אלפים, והעד וכסף פקודי העדה, והזכיר הכסף שהוא חיוב, ובעבור היותו לזכרון, הלא תראה כי המשכן על האדנים שנעשו ממנו יעמד: וירקעו, ביאר איך שמו הזהב עם הבגדים, כי רקעו הזהב, והטעם כמו ארקעם, וקצצו ממנו פתילים: ויכתבו עליו, כמו ויפתחו: ותכל, כמו ותתע, מהבנין הקל: ביום החדש הראשון באחד לחדש, זה תחלה לעולם, והוא סוד: ויקם משה את המשכן, והם היריעות בכלי עץ ומתרים, ואחר ערך הקרשים ונתן האדנים והעמודים: ויערך עליו ערך לחם, הם שתי מערכות, והכתוב אמר ביום השבת יערכנו הכהן, ומשה לא עשה כן, כי אין בין שנה לשנה יום אחד או שני ימים, רק אם היא שנת חמה, בעבור שנסעו בחמשה עשר יום לחדש השני מאלים: ודע כי יש אומ' כי מערב המשכן דבק עם מערב החצר, והנה החצר שבעים אורך, ואין כן