אבן עזרא הקצר על שמות קטו

ליום עולה תמיד, את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, שהוא ערב כבא השמש, כאשר הוא כתוב בפסח, אז השתבש הצדוקי, ואחר ימים בא אלי לאמר הנה כי כל אוכל חמץ מיום הראשון עד יום השביעי, גם אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר, אז עניתי ואמרתי לו, גם בפסח כתיב בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו, וכבר הזהיר על הלילה על מצות ומרורים, ושב להזהיר מתחלת יום הראשון עד יום השביעי בערב והעד שלא אמר בשבת ביום הששי בערב תשבתו, רק אמר משה לישראל ביום הששי שבתון שבת קדש לה' מחר, ולא אמר זה הערב הבא, גם ביום הראשון לבקר איננה ראיה, כי פירושו הוא הבשר שתזבח בערב לא ילין ממנו לבקר ביום הראשון, והטעם שלא ישאר ממנו עד בקר יום ראשון, אז הלך בחמת רוחו על נפשו, והנה הוא שב אחר חדש אלי והוא שמח וטוב לב בעבור שמצא היום הזה יום בשורה הוא, ושם כתוב וחכינו עד אור הבקר, אז עניתי כאלו אין יום כי אם זה והלא כתוב בתורה ביום הכותי כל בכור ובחצי הלילה היתה מכת בכורים, רק פירוש יום על שני דרכים, האחד ביום ובלילה, והשני זמן ועת, כמו והיה ביום ההוא, וכן אתה עובר היום את הירדן, והזכרתי אלה הדברים בעבור שיוכל האדם המבין לפרש הכתובים לטעמים רבים, על כן אנחנו צריכים בדברי כל המצות לקבלה ומסורת ותורה שבעל פה כאשר החלותי בספר הזה: ויאמר משה, טעמו אחר כן אמר משה כל אשר צוה השם לאמר במעשה המשכן: כל נדיב לבו, כל מי שהוא נדיב מלבו וכן בגדול זרועך, וטעם בגדול בפתחות הבי"ת שהוא זרועך: יביאה את תרומת ה', הוסיף לבאר כמו ותפתח ותראהו את הילד: את עמודיו ואת אדניה, לשון זכר ונקבה, כי החצר לשון נקבה ברוב: את בגדי השרד, הם בגדי מכסה הקדש בנסעו, וטעם לשרת לשרת בם, או יהי שם, כאלו אמר לשמוש הקדש, והטעם קרוב מצורך: אשר נשאו, מגז' נשיא, ולבו כמו קונה לב, והטעם כל אשר שמתהו דעתו מעולה על חברו, והעד אשר נשא