אבן עזרא הקצר על שמות קיג

רק הישר בעיני שהיו שני הלחות כתובים מזה ומזה מתחלת אנכי עד לרעך, רק הדברים שדבר השם הכתובים בפ' וישמע הם כתובים, ובפ' ואתחנן אפרש מלת שמור וחבריה, ויתכן שנכתב בעבר האחד כל הדברים, וכמוהם בעבר השני, ושניהם הכתובים בפ' וישמע, וזה פירוש מזה ומזה כי הם שוים: כי קרן עור פניו, כטעם זוהר, וכן קרנים מידו לו: וטעם וייראו ששבו לאחור והעד וישובו אליו: ויצום את כל אשר דבר ה', הם התנאים מן הנני גורש מפניך, כי יתכן שלא אמר להם הפרשה הכתובה באלה המשפטים בעבור התעסקו בדבר העגל: מסוה, פירושו ידוע מהטעם, וקרוב ממנו ובדם ענבים סותה. ואל תתמה על הראות וי"ו מסוה, כי כן ויבתר אותם בתוך, ודעת רבים ששם המסוה בעבור שהוא שופט ישראל ומרוב הפחד מזוהר פניו שמא ישכח אדם טענתו, ובבאו אל קדש הקדשים יסיר אותו כי אין צורך למסוה, ויצא ופניו מגולות עד שישלים דבור השם וכל אשר צוהו לאמר לישראל. ולפי דעתי שאין הדבר כן, רק דבר השם עמו וקרן עור פניו בדברו אתו, ואם בתחלה פחדו רואיו הנה כאשר קראם נגשו אליו כל ישראל וסר הפחד, וקרינת עור הפנים היה מתחדש בפני משה מזוהר כבוד הכבוד בדברו אתו, על כן היה מסיר המסוה מעל פניו בבואו אל אהל מועד לקבל האור, והיה יוצא ומדבר עם ישראל את אשר יצווה, והיו רואים קרינת עור פניו להיות לעד נאמן שהשם דבר עמו, והיה עומד עור פניו עד שישלים לדבר, ושם המסוה על פניו שלא יפול מעיני חסרי דעת בעבור סוד האור ושוב פניו כקדמותם, ואם תסתכל היטב בפרשה תראנה כן, ואל יטעון טוען בעבור שמצאנו לא כהתה עינו כי אין העדרת כיהות עין ונוס לח קרינות פנים. ודע כי לא מצאנו לנביאים מופת גדול מזה, כי כל פלא שיחדש השם להצדיק נביאיו היו באחרים שהוא חוץ ממנו, גם האות היה פעם אחת, וזה האות פעמים לא ידענום: תם

ויקהל משה, עתה דבר לישראל מעשה המשכן אחר שירד עם הלחות השניות, וטעם ויקהל כי כל הקהל חייבים לתת כופר