אבן עזרא הקצר על שמות קה

נקראים ונכתבים, ולפי דעתי שהספר הוא הכתוב באצבע אלהים ושם מחנה אלהים, והמשכיל יבין: וטעם מחני כמו הרגני נא הרוג, והתשובה כי לא אמחה רק אשר חטא לי. והגאון אמר כי פירושו שאמית אשר חטא לבדו ולא כל העם: והנה מלאכי ילך ולא אמר המלאך הנודע שהוא השם בקרבו: וטעם וביום פקדי שיש יום להזכיר בו העונות והוא סוד והנה אמר השם למשה לך נחה את העם ומלאכי ילך לפניך, והטעם כי נשאתי את חטאתם בעבור תפלתך, ועתה נחם אל הארץ, רק אם הארכתי להם אפקד עונם בסוף, וזה ויגוף ה', שהי' בהם דבר, רק לפי דעתי שזאת המגפה היתה בעם אחר שנסעו מהר סיני ובפרש' אלה פקודי כדמות ראיה על יושר הדברים: לך עלה מזה, שב לבאר טעם לך נחה את העם, וכן אמר ושלחתי לפניך מלאך, ולא הזכיר גוי אחר דרך קצרה: אל ארץ זבת חלב ודבש, שב אל הארץ, וטעם זבת מגזרת זב בשרו, דבר שיצא בלי יגיעה, והטעם כמו יטפו ההרים עסיס, ומפרשים רבים אמרו כי טעם דבש, התמרים: והנה אמר לא אעלה בקרבך, וכל טעם הפרשה אתה התפללת אלי בעד ישראל להביאם אל הארץ, והנה מלאכי ילך שמה להביאם, ואם תרצה לך נחה אותם כי אני לא אעלה בקרבך עתה פן אכלך, כי מחמלתי עליך לא אעלה בקרבך, בעבור שאם עשית פעם שנית מה שעשית אשמידך. ודקדוק אכלך שבא פתח קטן תחת גדול כמו ויאמר ה', והיה הלמ"ד ראוי להדגש ובא קל להקל על הלשון: וישמע העם, פירושו אחר ששמע העם שאמר השם למשה אתם עם קשה עורף, ורבים כמהו, וכן ויצו שחקים ממעל כאשר פרשתיו בספר תהלות. ויאמר הגאון כי טעם הורד עדיך שיעשו זה תמיד, ולפי דעתי אין צורך: ויתאבלו, הטעם שפשטו בגדי התפארת ולבשו בגדי אבל כל ימיהם על מעשה העגל וזה טעם מהר חורב. והגאון אמר כי פי' ואדעה מה אעשה לך אודיעך, ולא אבה הדקדוק להיותו כן, רק הוא כמשמעו כאדם שיאמר לעבדו שחטא לו אחר שאראה שנחמת על חטאך אז אדע מה אעשה לך, והנה אפרש לך