אבן עזרא הקצר על שמות קב

חור צדיק מאהרן, ואחר שעשה אהרן ע"ז איך כיהן לשם, ודבר קח לך עגל בן בקר לחטאת דרש הוא, גם עדות חור בטלה, ואם לא יראו לנו נחשון בתורה אחר שהקריב קרבנו, אם כן נאמר כי נהרג. ואחרים אמרו כי רימו את אהרן, והם צורת עגל יצוקה והשליך אהרן את הזהב והנה יצא צורת עגל והוא לא ידע ועדותם ואשליכהו באש, גם זה הבל, כי אהרן איננו צורף. ויאמר הגאון כי דעת אהרן היתה לגלות סוד עובדי ע"ז כטעם יהוא שעשה בעקבה ועדותו כי פרוע הוא, ופירושו על דעתו גלוי כמו ראשיכם אל תפרעו, לא על דעתי שניהם, ואמר כי התאנף השם באהרן בעבור שהמתין עד בא משה ולא הרגם מיד, והמתנה זו היתה סבה לשבור הלוחות, ופירש חג לה' מחר שהיה בדעת אהרן שזבח יהיה לשם בהם מחר, כטעם כי זבח לה' בבצרה, גם זה איננו אמת כי מה צורך יש לנו לקרוא לזבוח מחר, והנה ממחרת עשו החג כאשר צום אהרן, וכבר פרשתי כי החג זביחת העולות, ופירושו ויעלו עולות ואמר הגאון כי טעם צורת העגל בעבור שיש בהודו אנשים שיחשבו שהצורה תקבל כח עליון, וכן חשבו על משה. ואני אגלה לך סוד העגל ברמיזות כבר ביארתי לך ואתה תהיה לו לאלהים, ולא בקשו רק מי שילך לפניהם לתור להם מנוחה וחשבו כי משה מת על כן לא ירד, ואהרן בנה המזבח לשם והעלו עולות לשם, רק נעשה שלא כהוגן, והטעם בלא קדושה, והיה בישראל שחשב שהוא ע"ז, וזה טעם אלה אלהיך, כי כן דרך הכתוב כן, הלא תראה כי עכן בן זרח חטא לבדו, והכתוב אמר חטא ישראל, והמבין סוד מלאכת השמים ידע למה צורת עגל: פי' פרקו כמו קרעו והפרישו מגזר' מפרק הרים והוא מהבנין הכבד ע"מ ברכו: אשר באזניהם, באזני הנשים והבנים והבנות הנזכרים: ויצר, צוה לעשות צורה: בחרט, כמו דמות, וכן בחרט אנוש ובמקומו פירשתיו: מסכה, כמו נסך חרש, כטעם התוך: וטעם אשר העלוך, מקום משה שהעלה אותנו: וירא אהרן, ששלמה מלאכת העגל מהרה. וכבר הודעתיך כי זה השם הנכבד והנורא הוא שם העצם, ואין במקרא