אבן עזרא הקצר על שמות קא

ופתחו הבי"ת להורות על לשון נקבה, כמלת אחת, גם משרת את המלך, על כן שבת לשון נקבה, אע"פ שמצאנו עולת שבת בשבתו כל שומר שבת מחללו: וטעם לעשות את השבת והשביתה איננה מעשה, שיעשה קודם השבת כל מה שהוא צריך כדי שישבות כמו המאכל ולא יכנס ביום ששי בדרך אם ידע שהדרך בספק היא להגיע קודם השבת, וזה טעם ושמרו שלא ישכחו רק ישמרו כדי שינוחו יום שבת וטעם ביני ובין בני ישראל אות היא, פי' הפסוק שהוא למעלה מה האות הוא כי ששת ימים, והנה העושה מלאכה בשבת מכחש מעשה בראשית ויש מפרש אות היא לעולם שהיא אות כי העולם נברא, וכבר חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי עולם כי אם כמשמעו כמו לעולם ועד, ועולם קדמונינו לשון בפני עצמה: וינפש, כמי שייגע וישיב נפשו, ואמת כי השם לא ייעף ולא ייגע רק דברה תורה כלשון בני אדם להבין פתאים: וטעם ככלותו לדבר אתו, דבר המשכן והשבת: לחות אבן, מפורש: כתבים באצבע אלהים, זה פלא גדול עומד, וטעם באצבע בעבור שמנהג הכותב לכתוב באצבעו אמרה ג"כ התורה על דרך משל: כי בושש משה, על דעת המדקדקים כי משקלו פעלל, ולא כפי דעתי, ובספר היסוד מפורש. וזה יורה כי לא הגיד משה מתי ישוב: ויקהל העם, כל קהלה ואחריה על דמות מריבה: קום עשה לנו אלהים, יש אומרים כי זה אהרן איננו אחי משה, וזה אין אמת, כי לא מצאנו אחר ששמו כן, גם כן יוכל הטוען לטעון על דבר מלאכי זכרו תורת משה עבדי אולי משה אחר היה, ועוד כי אין המנהג להתחבר הצבור כי אם אל הראש והכתוב אמר והנה אהרן וחור, ועוד אלו היה זה אהרן צורף למה התפלל משה בעדו רק היה מחל ממנו. ויש אומרים כי טעם פרקו את נזמי הזהב אשר באזני נשיכם שדחה אותם כי חשב שהנשים לא יתנו להן נזמיהן, גם זה הבל כי לעולם הנשים ברשות האנשים הנה. ומהקדמונים על דרך סברא שאמרו כי ראה אהרן שנהרג חור על כן פחד ועשה העגל, והעד שלא מצאנו חור נזכר אחרי כן, גם כן רחוק להיות