הון עשיר על משנה זבחים ה

אשם גזלות . הקדים לאשם מעילות, לרמוז דהגוזל בא לידי מעילה, שאם גזל דבר מאכל אין זה מברך כשאוכלו אלא מנאץ (עי' סנהדרין ו:) , וכיון שכן הוא הוי כמועל בהקדש כמשאז"ל (ברכות לה.) :

אשם שפחה חרופה . סמך לאשם מעילות, משום דבא על חטא כמהו:

אשם נזיר . סמך לשפחה חרופה, לרמוז דלהתרחק מן העריות יזיר עצמו מן היין כמשאז"ל (נזיר ב.) הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין:

אשם תלוי . שנאו בסוף אחר אשם מצורע, לרמוז דתולה היסורין אם חטא עד שיודע לו:

ולילה אחד . לשון זה דומה לבלילה הראשון הנזכר במשנה ה' פ"ב דברכות, ושם הוכחתי דמורה על הזמן שאחר חצות לילה, והכי שייך למימר הכא דרמז לנו התנא שהנאכל לשני ימים ולילה, הוא נאכל אף בעת אשר יקרא הלילה בשם לילה ל' אחד לשון זכר, משא"כ בנאכלים ליום ולילה שאינם נאכלים בלילה אלא עד חצות, שעדיין אין הלילה ראויה להקרא בלשון זכר, כדהוכחתי בברכות פ' הנ"ל: