התעוררות תשובה חלק ד תג

ולפ"מ שכתבתי לעיל אין ראיי' דרש"י מיירי מוכ"נ בב"ח דבזה לא הוה המעמיד האיסור משא"כ במעמיד באיסור עצמו. בסי' קל"ז בפ"ת סק"א שמתיר בכל ענין דאין אוסר יותר מכדי קליפה. המעיין בח"צ יראה דלא קאי אלא על הש"ך שמחמיר שבמעל"ע לא מהני עירוי רק הגעלה על זה חולק אבל לא ע"ז דבעי ששים נגד כל החביות. בסי' רנ"ח ס"ו מחבר אא"כ נשאל לחכם והתיר לו. הב"י מביא בשם סמ"ג סי' כ"ג דנדרי מצוה אין להתירם שנאמר נדרי לה' אשלם יעויין שם ובהגהותי. פ"ת סק"ו או אחד מקרוביו העניים. וי"ל דאם הנודר העני קודם שנתן יכול להתיר אפי' שלא מדוחק דהא גם הוא עתה עני ומה לי להתחכם אם יהא לאותו עני הנודר או לעניים אחרים וחייך קודמים ומ"ש שהמקבל יתן לעניים אחרים אם העני הנודר בינתיים יתן אותו להנודר כיון שהי' מעותיו ממנו. רמא ס"ד אבל עור שומן אווז מיקרי ראוי' להתכבד ואינו בטל. ויש לעין לפי דרכינו שקודם הבישול חותכים אותו לחתיכות קטנות והוא טוב ומוטעם מאוד אחר הבישול וכל חתיכה קטנה בפ"ע אין דרכה להתכבד ליתן לפני אורחים מפני קטנות רק כמה חתיכות ביחד דרך ליתנה לפני אורחים א"כ מסתבר שנתערב חתיכה אחת לבד בטילה ולא הוה בפ"ע ראוי להתכבד. בסי' ק"ע בנ"צ וקשיא לי טובא שהרי בריש מו"ק כ' הרא"ש דמלאכת חוה"מ אינה אסורה אלא מדרבנן. ונ"ל די"ל דהרא"ש סבר דבדרבנן לפני עור לא הוה ג"כ רק איסור מדרבנן והא דמקשי שם בברייתא קאמר התם הטעם מפני שנקראת על שמו מפני מראית העין ומקשה הגמ' תיפוק לי' משום לפני עור והנה בשלמא מלאכת חוה"מ דאו' א"כ הוה ל"ע נמי דאו' שפיר מקשה הש"ס לאשמעינן רבותא דעובר על ל"ע ואיכא איסורא דאוריי' אבל אי מלאכת חוה"מ דרבנן והוה לפ"ע רק דרבנן א"כ מאי מקשה הגמ' מאי נפ"מ אי עובר ע"ז איסור דרבנן או על זה לכן מוכח דמלאכה בחוה"מ דאו' והוה לפ"ע כמו שמפרש דאיסור בזה עובר מדרבנן על לפ"ע. ושם בסופו וי"ל הטעם כיון דלכמה רבוותא ז"ל אין מברכין בעשיית מצוה בפעם הראשונה שהחיינו א"כ אם מפסיק בין ברכת המצוה לעשיית המצוה בברכת שהחיינו שא"צ לברך א"כ הוה הפסק בין ברכת המצוה למצוה והוה ברכה לבטלה ולדידהו צריך לחזור ולברך עוד הפעם אבל י"ל שבדיעבד אם בירך אח"כ שהחיינו גם להני רבוותי' אין חשש משום הפסק כיון שהוא שש ושמח שזכה למצוה זו. כתוב בהג"ה בה' חנוכה שאם שכח על הנסים בברכת המזון והגיע אצל הרחמן יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות וגו' למה לא מביא כן בהלכות ראש חודש שאם שכח יעלה ויבא יאמר אצל הרחמן יעלה ויבא ויש ליתן טעם לזה שאם שכח בראש חודש יעלה ויבא אם לא התחיל עדיין ברכה רביעית צריך לברך ברכת אשר נתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ואם יהי' המנהג דמי ששכח יעלה ויבא (ולא בירך הברכה) יאמר אצל הרחמן יעלה ויבא אזי יחשבו שיוצאים ביעלה ויבא אצל הרחמן כי כולי עלמא לאו דינא גמירי דצריך לברך ברכת החודש אם עדיין לא התחיל רביעית. רבותינו האחרונים חולקים בדבר זה אם יש להדליק נר חנוכה קודם הבדלה או אחר הבדלה וחלוקים בסברותיהם ותליא בפלוגתא אי תדיר קודם או אפוקי יומא קודם ונראה לע"ד לפי מה שכתבו תוס' בשבת דף כ"ג ע"ב בד"ה הדר פשטה דהא דפירסומי ניסא קודם לתדיר זה דווקא אם אין יכולין לקיים שניהם אז פירסומו ניסא דוחה התדיר אבל אם יכולין לקיום פרסומי ניסא אחר התדיר אז תדיר קודם והנה עיקר זמן הדלקת נר חנוכה מסוף השקיעה עד חצי שעה שאז עוברים ושבים בני אדם בחוצות ואיכא פרסומי ניסא והנה אם מאחר להדליק בתחילת הלילה אותו זמן נדחה הפרסומי ניסא לגמרי מהאנשים שעוברים אז וכיון שנדחה פרסומי ניסא באותו זמן לגמרי היא קודם לתדיר. כבר התעורר בהתעוררות תשובה תמי' רבה הזה בפזמון בסליחות בעשרה בטבת יהפוך צום הרביעי וצום החמישי וצום העשירי לששון ולשמחה ולמה אין מזכיר גם צום השביעי הלא בקרא כתוב להדיא זכרי' סי' ח' פסוק י"ח כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהי' לששון ולשמחה לבית ישראל ועלה בדעתי לתרץ כפי אותן המפרשים שגדלי' נהרג בר"ה עצמו ולפי שאסור להתענות ביו"ט קבעו התענית אחר ר"ה ולפי"ז לעתיד לבוא כאשר יהפוך ה' ימים האלו לששון ולשמחה ואחד מהם צום גדלי' להתענות אין יכולים בר"ה, אבל ששון ושמחה מותר בר"ה וממילא שמחים באותו יום בר"ה אבל זה דוחק א"כ