התעוררות תשובה חלק ד תא

גמור אפי' מדרבנן מיקרי מומר ואפי' לתיאבון במידי דמפורסם איסור שהעולם יודעים מאיסורא בסתמא מומר מיקרי להכעיס דבשעטנז לא הוה בסתמא לתיאבון דאין לו שום הנאה לומר דניחא לי' מלבוש זה התפור בפשתים יותר מצמר אבל אם נקל לו יותר לקנות מלבוש שעטנז בלי טרחא או הוא בזול יותר י"ל דמיקרי לתיאבון. בסי' רס"ו בד"מ נלע"ד דס"ל דדשיל"מ אסור אפי' ס"ס. וכי השפל תמי' מאוד דטעמי' דדשי"מ הוא משום דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ואולי מילה בזמנו הוא ומפסיד מ"ע של ביום השמיני ימול שהוא מ"ע בפ"ע (קושיא זו נמצא גם בשו"ת ח"ס ז"ל). ש"ך סקי"ח דהכ' שנים עשר בה' ואסור למולו בה'. וכגון שנולד ביום א' כעת ערב שבוע שלפני ר"ה דהוה יום ב' ער"ה יום תשיעי ואין למולו דאז יצרך שיחלל יו"ט ביום ב' של ר"ה וביום ה' לאח"כ הוא י"ב ואין למולו עד יום א' דהוא ט"ו אך לפי זה גם לשיטת הסוברים דווקא יום ג' מחללין קשה ג"כ דאם ג"כ ימולו בערב שבת הוה י"ג ולמה תנן י"ב ולא פחות ולא יותר וצ"ל דאי משום יום ב' דכ"ד אפשר אין לחוש כ"כ א"כ אם נולד ביום א' בשבוע שלפני ר"ה ימולו אותו ביום ב' שבוע שלאחריו ערב ר"ה שהוא יום ט' והא דצריך לחלל אח"כ ביום הג' שהוא יום ב' של ר"ה לא חששו משום חששי חילול יו"ט דרבנן והקושיא הוא בערב ר"ה לא יכול למולו משום דיום שני היינו א' דר"ה דאורייתא הוא וגזרו פן יצטרכו לחללו אבל על יו"ט דרבנן לא החמירו במקום מצות מילה שאולי ביום זה יום השמיני הוא אלא בוודאי חלול חלולי בוודאי לכן מקשה הש"ך דווקא לשיטת ה"ה בשם הראב"ן ורשב"א. שם סק"ב וזה אין שייך לשאר חילולין. ותמוה דאם מחללין עליו את השבת מכח סברא ממ"נ דהיינו אם הוא בר קיימא מצוה למולו ודוחה שבת ואם מחללין עליו את השבת בכל דבר דשמא בר קיימא הוא דהא בנפלה עליו מפולת אפי' בס"ס שמא הוא נכרי ואם ישראל שמא לא הי' שם. בסי' רפ"ו מחבר סכ"ב פטור ממזוזה ל יום. יש ראי' מרש"י חולין דף מ' ע"ב דדוקא ביום אחד ושלושים חייב דמשם ואילך מיחזי כשלו דמימר אמרי דלמא כדר בצנעא זה כ' שהוא סתם נזירות דבשלושים יום לא מנכרי מלתא לשכניו. בסי' רפ"ט במחבר ס"א ויקבענה במקומה ויברך אקב"ו לקבוע מזוזה. נלע"ד דאם בנה בית וקבע בו מזוזה יברך שתי ברכות לקבוע מזוזה ושהחיינו דהא בנה בית חדש צריך לברך שהחיינו כמבואר בא"ח רכ"ג ועוד בלא"ה כיון שעשה המצוה בפעם ראשון צריך לברך שהחיינו כמבואר בסי' כ"ח לענין כיסוי הדם אף שהש"ך חולק מ"מ רבותינו האחרונים ז"ל נקטי להלכה כשיטת רמ"א אף אם קיים כבר מצות מזוזה מ"מ בשוכר בית לא הוה רק דרבנן וכאן שבנה בית והוא עצמו דר בו הוה מ"ע דאוריי' ונ"ל דטוב לברך תחלה שהחיינו ואח"כ לקבוע מזוזה. שם טו"ז סק"ד אם החצר סתום מכל צדדין בלי פתח. ומיירי דחצר ג"כ חייב במזוזה דאל"כ צריך מזוזה לימין הבית דימין הנכנס לחצר פטור דחיובו בימין הוא משום דהוה דרך ביאתך וביאת החצר פטור ע"כ מיירי באופן דחצר חייב במזוזה (כגון שהוא מקורה דאז חייב לכל השיטות במזוזה אבל אם אינו מקורה ואז היא ספק אם חייב במזוזה או לא וממילא היא ספק איזה צד היא ימין). טו"ז שעושה בפתח הפתוח מבית לחצר. ומיירי שנכנסין מר"ה להדיא לבית ומבית לחצר. בסי' רצ"ב מחבר ס"ב והוא שלא הוגבהו מעל הביצים. משמע דקאי גם אדלעיל גם אאווזים ותרנגולים של הפקר שקננו בפרדס וצ"ל דבפרדס מוקף מחיצות ומשתמרת הוא שאם דבר של הפקר נמצא בחצר זכו הבעלים בתורת חצר המשתמרת והוה העוף מזומן לחייב בשילוח הקן אם הטילה ביצים ורובצת עליהם וכל זמן שלא הוגבהה האם מהטלת ביצים וזה שלא כדברי הש"ך סק"ו אבל באמת התרנגולת נקנה לו ע"י חצירו משא"כ יוני שובך ועליי' שהשובך ועליי' אינו קונה לו היונים דדרכן תמיד להפריח אנה ואנה והמה בכלל הפקר והזוכה בהם אינו עובר מהם משום גזל (מה"ת). ש"ך סקי"א אבל אסור לעשות כן לכתחילה. וצ"ע אמאי קאי פשיטא שאסור לקחתה שלא ע"מ לשלחה דהא עובר בלאו ואם הכוונה שנוטלה ע"מ לשלחה אח"כ דהוא מותר כדמכח בגמ' להדי' ואינו עובר מ"מ אסור לעשות כן לכתחלה שמא לא ישלחנה והגם שאם נטלן ושלחן אינו עובר לפ"ז מאי מסיים אבל אם מתה חייב מלקות כיון דנטלה ע"מ לשלחה אם מתה אח"כ הוי אונס וצ"ע. שם עד שישלח מעצמו. ומשמע גם ברמ"א עד שישלח הוא מעצמו שהוא יקיים המצוה ולא אחר הוא ינתק הלאו שעבר אז אם הלוקחו משלחו