התעוררות תשובה חלק ד שצז

בסי' קנ"א בבאר הגולה סק"ט גזירה שמא ישאילנה או ישכירנה לעכו"ם. ויש ליתן טעם למנהג שאין מוכרין גם בהמה דקה שלא שייך בה שאלה שעיקר טעם שלא למכור לגוי מפני שחשודים על רביעה וזה שייך גם בהמה דקה אך אח"כ כיון שכולם בין דקה בין גסה אסורים למוכרם והעולם לא ידעו טעם לחלק בגזירתם אם נתיר אח"כ במקום שלא שייך עוד רביעה יסברו שגם בהמה גסה מותר דבעיני העולם הכל איסור אחד בין דקה בין גסה אסור ולא ידעו לחלק שיש בגסה טעם לאסור חוץ מרביעה לכן הוסיפו להחמיר בבהמה דקה משום גסה דאי לא יבטלו איסור מכירת דקה יבטלו גם איסור מכירת גסה כיון דהכל כחד איסור להם דמי ולא ידעו לחלק ביניהם. בסי' קנ"ה בש"ך סק"ט וכדלעיל סי' קכ"ג וקכ"ד. הגם שברמ"א גופי' לא מיקל רק במקום הפסד מ"מ כיון שעושה לרפואה אין לך מקום הפסד יותר מזה בריאת גופו. בסי' קנ"ז בש"ך סק"ט בלא תקרבו לגלות ערוה שהוא לאו דג"ע. דהיכא דתעמוד לפניו ערומה עובר על לאו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים ואל יספר עמה מאחורי הגדר עובר על ונשמרתם מכל דבר רע שלא יביא עצמו לידי טומאה בלילה ואחז"ל יעל בקולה זנתה פרש"י שיבא לידי תאות זנות וההוא דעלתא ליבא טינא אם רפואתה לדבר עמה ממילא ע"כ נהנה מזה דאפילו בזה ויכול לבא לטומאה ועובר על ונשמרת. בסי' קע"ב בש"ך סקס"ח כיון דהוה ספיקא דדינא. ונ"ל דהיכא דהוה ספיקא דדינא אי הוה ספק דאורייתא או א"ר אבל א"ר וודאי הוא שצריך ליתן לו הא לכאורה צריך להסביר דהא ספק ממונא להקל וספיקא דאסורא לחומרא הא גבי ממון נמי איסורא איכא לא תגזול אך י"ל ממ"נ אם ישלם שמא אינו חייב לו ועובר חבירו על לא תגזול (כמדומה לי שכעין סברא זו שמעתי בשם מהר"י באסאן ז"ל) על כן אין מפקינן מיני' דמאי אולמא האי מהאי [ואם רוצה לצאת ידי שמים צריך באמת ליתן] אבל כאן דלגבי מלוה הוה אבק רבית וודאי וגם ספק רבית קצוצה וודאי צריך להחזיר דהא אבק רבית וודאי הוא וגם ספק רבית קצוצה ולגבי לוה י"ל דאינו אפי' איסור אחד דלמא הוה רבית קצוצה וצריך להחזירו ומותר לו לקבל בחזרה מהמלוה ואם הוה א"ר ג"כ צריך המלוה שיתן לו לצאת ידי שמים. בסי' קע"ה ד"מ סק"א דלא אסרה תורה אלא חק עכו"ם. אפי' יש לו טעם מאחר שהוא לע"ז אסור לנו לעשות כמעשה זה כשם שמים ומקרא מלא הוא איכה עבדו הגוים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני לא תעשון כן לה' א' אפי' להשם אלוקיך ומצבה היתה אהובה בימי האבות ועכשיו שנואה. בסי' קפ"ח במחבר ס"ד או כמין יבחושין אדומים טמאה. אדומים קאי אכולהו כן הוא בשו"ת חת"ס סופר סי' קע"ו. הג"ה ואם מעכן בציפורנו ולא נמוחו טהורה. על ידי רוק כן בחכמת אדם בשם הגמרא ופוסקים. בסי' קצ"ד בטו"ז סק"א אפי' במה שראתה בשבועה שניי'. עיין תשובת אא"ז ח"ס זצ"ל דבמפלת אין להחמיר להמתין שמונים משום בטול פרי' ורבי' אבל ביולדת נ"ל דיש להחמיר היכא דלא ברירא מנהגא להקל אבל לא לאחרים משום מכשול אבל לדידי' אם יודע בעצמו שלא יבא לידי מכשול הגם שמבטל מצות עונה הא פטור הוא כיון שמחמיר (עיין בשו"ת זקיני ח"ס בענין זה אם רשאים התלמידים להחמיר בחומרא כאלו משום בטול מ"ע) אם בטול פו"ר אין כאן אבל היכא שמנהג להחמיר חלילה לפרוץ גדר. פ"ת סק"ב ושקיל וטרי ואין ולאו ורפיא בידיה. יעויין בשו"ת אא"ז ח"ס ז"ל שהעלה לברך בלי פקפוק כמו על כל המנהגים ומה שמסופק המחבר כאן גם בזה יש לברך ובפרט המברכת על הטבילה הבעלי יש להקל עיין או"ח סי' ח' בד"מ וטו"ז שם על טלית קטן לברך כן עליו אף שאין בו שעור עטוף כיון שמברך על מצות ציצית ברכה בעל קמ"ל. שם סק"ד לא אמרינן אין פה"ק בלא דם דאל"כ היכא משכחת כלל דם טהור הכי עכ"פ נפתח הקבר. ומדם טהור אין ראיי' דהא נתקיים א"א לפה"ק בלא דם דלא אמרו חז"ל א"א בלא דם טמא רק סתם בלא דם וגם דם טהור הוא בכלל דם רק שהוא טהור אך חזינן דהוא דם טהור טהורה היא אבל היכא דלא חזינן ומסופקין מה ראתה אסורה לכ"ע משום ספק. שם סקי"ג מחמת לידה שטבלה כבר ג"כ תוכל למנות. ואא"ז החמיר דצריכה למנות אחר