התעוררות תשובה חלק ד שצה

אעפ"כ אסור לסוך בהן לזר משום דאמרינן סיכה כשתיי' הגם דזה גופי' דסיכה כשתיי' גם בדאוריי' אסמכתא הוא ועיין רשב"א בב"י סי' קכ"ג. בסי' ק"ט ש"ך סק"ט ומיהו כי אמרינן דיבש ביבש חד בתרי בטל אפי' מדרבנן ה"מ מב"מ. וי"ל דגזרו חז"ל אם נתיר יבש ביבש בתרי נתיר נמי לח בלח ובמינו דלח בלח הוה דרבנן לא גזרו ביבש אבל בשא"מ דהוה דאו' גזרו ביבש אטו לח ובזה ניחא תמיהת הב"ח דליבטל בפחות מס' כיון שאם יבשלם צריך ליתן בו רוטב והרוטב מצטרף לס' (וסתמא דמלתא כאשר יתן בו רוטב הוא ס') וגם תמיהת פמ"ג על רמ"א במקום הפסד נקטינן כהרא"ש דמותר הכל בנתבשל אח"כ גם בא"מ כיון דכבר נתהפך האיסור להיתר אבל באמת הגזירה היא אטו שלא במינו שיזדמן לו לח בלח חד בתרי ולא על אותו דבר גזרו חז"ל אלא גזירה כללית שאם יתירו סתמא דמלתא חד בתרי ביבש יסבור העולם שכך הוא בלח בלח. שם סק"כ ומיהו כל זה בספק דרבנן שאין לו חזקת איסור. אבל המרדכי בביצה דמוקים הא דרב אשי דף ד' ע"א דאמר לעולם ספק יו"ט ספק חול הוה דשיל"מ דדווקא בביצה קאמר ר"א משום דהוה ג"כ חזקת שלא ילדה עד עתה משא"כ אי לא הי' לו חזקה לו הי' נאסר בספיקא דרבנן משום דשיל"מ ומוכח מדבריו דגם בספק דרבנן שהי' לו חזקת איסור אם אינו דשיל"מ אמרינן ספק לקולא והב"ח מוקים שם דמיירי באתחזק שביצה אחד וודאי נולדה ביו"ט ואחד וודאי בחול ואקבע איסורא לכן אסור בדשיל"מ מוכח דבלא דשיל"מ אפי' אקבע איסורא ספיקא להקל. בסי' ק"ה בד"מ סק"ד כ"ש לחום חלב הכסלים שהוא דבר עב. וצ"ע כי התם לא הי' לו חום גדול מעיקרא רק בטבעו הי' מעיקרא רק חום כלי שני אבל בדבר שהוחם מעיקרא לחמימות כלי ראשון אם הוא דבר גוש מקיים החמימות. בסי' קי"ב מחבר ס"ט הדליק עכו"ם התנור. נ"ל דזה הדין ה"ה אפי' במקום שנוהגין איסור ממש בפת של נכרי. בסי' קי"ד בב"י ד"ה ומ"ש למעלה בהל' דגים וכו' ומקלקל לסולתנית ומרע לכולא ארבא. ודווקא באותו מין דפוגם ומרע לכולי' ארבא אבל לא במינים אחרים בפ' כל הבשר אי' דג טמא מליח וטהור תפל אסור. בסי' קט"ו ד"מ סק"א וכ"כ ב"י. ולקמן מוכח דלא משום דעביד לטעמי' אלא משום דעיקר נעשה לשם כך ואפי' אין בו נתינת טעם אסור. טו"ז סק"ט כמו בשר בחלב אינו אוסר יותר מששים. כוונתו דהקיבה בפ"ע היתר הוא והאיסור מפני שנותן טעם בחלב וכיון שיש ששים נגד טעם הבשר בטל הטעם לפ"ז אם מלח הקיבה בעורה או ששרה עור הקיבה בחלב מעל"ע אזי אסור בפ"ע מפני שהוא בשר בחלב וחכ"נ ממילא הוה איסור בעצמו כיון שמעמיד לא בטיל אבל לפי תוס' בטל דהנה רק איסור נבילה מדרבנן ע"י כבישה ומליחה דמשמע מתוס' דדווקא אם איסור המעמיד איסור דאו' בזה אמרינן מעמיד לא בטל אבל אם הוא רק מדרבנן הוא בטל כשאר איסורים. ש"ך סקכ"ג אבל אם קונה במדה אסורה. ואין להקשות דלמא בשעת החליבה הי' בדעתו למכור במדה ועכשיו נמלך ומוכר במשקל דמבואר לקמן סקכ"ה דצריכין לידע בוודאי דהי' דעתו לעשות גבינות. בסי' קט"ז בטור משקין שיורדין ונוטפין טיף טיף אין להם משום גילוי. ותמי' למה לא מביא רבינו דברי הגמרא והוא דעביד טיף טיף להדי טיף טיף וגם שמרן הב"י לא השיג בזה (כוונת הג"ה זו הוא כך דבגמ' אי' טיף טיף להדי טיף משמע שנופל טפה השני' על טפה הראשונה ועי"ז משמיע קול והנחש ירא ממנו משא"כ מלשון הטור משמע שיורדין אע"פ שאינם נופלים אחד על חבירו). ב"ח ס"ח הכי משמע קצת בפ' מי שהחשיך. אך י"ל דכך הפי' בגמרא בקרנא דאומנא דלא חזי אליו הא דלא חזיא איננו נותן טעם דמשום זה אסור לטלטל אלא הפירוש בקרנא דאומנא דלא חזיא לי' היינו ישנים דלא חזיא אבל חדשים מותר. בסי' ק"כ במחבר סי"ב צריך להטביל ידי הכלי. נ"ל אם היד של עץ וכיון דטפל לגבי הכלי צריך לטבול עמו וכמו שאי' בהג"ה לעיל ס"ז דאם עיקר הכלי של עץ הגם שבו ברזל בטל לגבי הכלי כיון שאין הברזל מעמיד הכלי ה"ה איפכא שהיד בטל לגבי הכלי ודינו כמו כלי ממש וצריך עמו טבילה הגם שהיד של עץ הוא אבל אם היד של עץ אינו מחובר בכלי רק מוציאים אותו ומכניסים לעת הצורך בכלי אפשר דהיד אינו צריך טבילה כלל כיון שאינו מחובר בו לפ"ז צריך להוציא היד בשעת טבילה כי היכי דלא ליהוי היד חציצה