התעוררות תשובה חלק ד שצד

בסי' צ"ח בב"י ד"ה כ' הרשב"א וכו' אבל לענין אי בעי קפילא אין בדבריו הכרע. וי"ל כיון דקא מפרש "נחתום" ונחתום היינו קפילא. בסי' ק' בטור אם מכירו זורקו וכל השאר מותר. אשמעינן מצד ברי' היינו שהכל מותר אם הוא ס' כנגד שומנו של גיד מפני שהוציא הגיד שהוא ברי' לחוץ ובאמת להפוסקים דחתיכה גדולה מיקרי ראוי להתכבד בלאו"ה לא בטל משום ראוי להתכבד וצ"ל דהטור מודה דאם הוא מחוסר מעשה רבה כגון האי ליטול גידו וקנוקנות ושומן הגיד לא מיקרי ראוי להתכבד אבל זה אינו דהא לפני גוים ראוי להתכבד גם עם הגיד וקנוקנות דלדידהו לא אסור וצ"ל לפי מסקנת התוס' דאזלינן בתר מה שיהי' אחר הביטול צריך להיות ראוי להתכבד לכל בני אדם וכיון שאחר הביטול כולם לא יהי' ראוים לאכילה לישראל דאסורים משום ברי' שנתערב בו ממילא לא הוה חהר"ל ונ"מ שאם ינטלו הגידים של כל אחת ואחת דמותרים משום ברי' מותרים משום חהר"ל דאחר הבישול אחר הביטול שוב לא יאסור אח"כ כדאי' בב"י בשם סמ"ק לקמן סי' ק"א ואולי אין דרך לאכלו רק משום שומן שבו והוה כמו הדרא דכנתא שמביא הב"י בשם מ"כ בסי' נ"א שלא מיקרי עתה ראוי להתכבד שאין דרך לתת לאורחים הדרא דכנתא בקערה ולא עבידי אינשי שאוכלים שומן בעינא. בסי' ק"א בד"מ סק"א ע"כ חתיכה שלא ניקרה מגידה וחלבה מיקרי ראוי להתכבד. וי"ל נקט חתיכה שלא נקרה מגידי' דהיינו חתיכת ירך שלא ניקר מגיד שלה דאסור ודרכו בכך לשלוח אותו כך בדורון ומיקרי ראוי להתכבד כיון שיכול ליתן לו ג"כ בעצמו ובמתנה שלא בפני ישראל כדאי' ס"ד סי"א וקמ"ל דלא מיקרי מחוסר מעשה כמו עוף בנוצה (הגם שהגוי בעצמו מנקר הגידים והקנוקנות מ"מ לא מיקרי מחוסר מעשה). שם בב"י ד"ה ולענין חתיכה הראוי וכו' ושמא משום חשש כבוד ונגעו בה. פי' דהוה כל שדרכו למנות לפעמים אך מפני שראוי ג"כ לכבד לפני אורחים חשוב לו יותר ומונה אותם תמיד והוה את שדרכו למנות וזה שאמר מפני חשש "כבוד" נגעו בה דהיינו הוא בעצמותו איננו רק כל שדרכו למנות וכיון ששכיח שמכבדין אותו לאורחים חשוב הדבר יותר ומונין אותו תמיד הוה את שדרכו למנות. ש"ך סקי"ב וצ"ע בהדרא דכנתא עם שמנה הוה אפשר חהר"ל. עיין בט"ז ובב"י בשם מ"כ וז"ל הדרא דכנתא אין ראוי להתכבד דאין דרך לתת לפני אורחים הדרא דכנתא בקערה ולא עבידי אינשי דאכלו שמנא בעינא עכ"ל. י"ל כיון דאין אוכלין שומן בעינא רק עם פת או דבר אחר ללפת בו א"כ אין נותנין אותו לפני אורחים רק עם פת או דבר אחר לא הוה השומן בלבד ראוי להתכבד בפני עצמה (רק עם דבר אחר יחד). ובטילה בעצמו וכעין זה הסברא יעויין בטו"ז סי' סק"א בשם מהרש"ל. בסי' ק"ו הג"ה ס"א אינן בטילין אפי' באלף. נלענ"ד פשוט הרמ"א מיירי בברי' עוף טמא או אמה"ח אע"פ שהמה פגומים קצת דנותן עי"ז טעם פגום בתבשיל אף התבשיל מותר דטעם פגום שבו שנבלע מהברי' בטילה בפחות מס' מ"מ אסור התבשיל דברי' לא בטיל שהבריה זו גופי' אסור עד שיופגם לגמרי ויופסד מלאכול אז בטיל בתערובתו דאז אין שום איסור אפי' בבאי' עצמה אפי' אכלו בעין אבל בדברים הפגומים מתחלת תולדותם כמו נמלה ופרעוש בזה הוה דין ברי' ולא בטיל כמבואר במחבר לעיל סי' [ואם שרצים הפגומים מעיקר תולדותם לאכילה ואף על פי כן התורה אסרה לנפגמו אח"כ מטעם הטבעי דזה הוה פלגתת ה"ה והפר"ח]. בסי' ק"מ בש"ך סק"ז וא"כ לא יניחנה בחנם בקדירה. וי"ל עוד טעם שיוציא חתיכת האיסור מיד בעוד התבשיל יד סולדת כי בטבע העליונות שהן החצונות הרואים האויר מתקררים תחלה והאמצעים שהם בתוך מחזיק החמימות ביותר ושמא יש האיסור בתוך או בסוף הקדירה וכאשר יתקררו העליונות יתן האיסור טעם בחתיכות הסמוכות ואין בו ששים לבטל כי לא יצרפו העליונות לזה כיון שנתקררו לכן טוב שיוציא מיד חתיכת האיסור. בסי' ק"א ש"ך סקכ"ה ויש ליישב בדוחק ועיין לעיל ססקנ"ה. וי"ל דכוונת הרמ"א במ"ש יין נסך שאסור בהנאה היינו יין נסך שיודעים שנתנסך והא דכ' הרמ"א דמותר לזלף סתם יינם דמותר הוא כוונתו במ"ש דמותר בהנאה היינו באופן דמותר בהנאה לדידן במגע ע"י דבר אחר או במקום הפסד מרובה דמותרין דמצד הנאה לא אסור דריחא לאו מילתא ולא מיקרי שתיי' אבל לעשות מרחץ ממנו אסור דמרחץ הוא כשתיי' ואפי' באיסור דרבנן אמרינן סיכה כשתיי' דהא גם שמן של זרעים או שאר פירות שתרומתן רק מדרבנן