התעוררות תשובה חלק ד שפט

הקבלה שהוא רובא דרובא כמו כל רוב והרא"ש איירי שמקובלין באותו מין לאסור ויפה פסק המחבר ז"ל. הג"ה ס"ג אין לאכול שום עוף אלא במסורת שקבלו בו שהוא טהור. לענ"ד פשוט דלענין שלוח הקן חייב לשלח לחומרא ולהחמיר במה שיש ספק דטהור אבל י"כ אם יקרא קן צפור לפניו ואין בו שום סימן טהרה דהיינו שרואה שאין לו אצבע יתירה שהוא סימן בחוץ או שמכיר אותו העוף שאין לו סימן טהרה כלל כיון שיש במינים הטהורים שאין להם שום סימן טהרה ואינו יודע אם דרס או לא כגון שבדקו וכדומה יש לספק אם חייב לשלח דהא לתירץ אחד של רבותינו רוב עופות כשירים המה כמבואר דף ס"ג ע"ב בר"ן וברשב"א ותוס' א"כ אזלינן בתר רוב להחמיר בשלוח הקן ואפי' לתירוץ האחר דכ"ד עופות טמאים יש מינים הרבה כלול במין אחד שעי"ז רוב טמאים אבל לא ברירא תירוץ זה לראשונים גופא דקאמרי אולי ועוד לר"ן שכתב בישוב שכיחי עופות טהורים רק סמוך למדברות שרוים עופות טמאים אבל אם האם רובצת על הביצים לא על אפרוחים ורואה אותם חד או כד מב' צדדים דאמרינן וודאי טמאה היא פטור לשלח בוודאי. ד"מ סק"א אם כף רגלו רחבה. דהיינו הרשב"א סובר כהר' משה בר יוסף וכר"ת דכל שיש לו ג' סימני טהרה בידוע שאינו דורס לכן מותר בג' סימני טהרה חוץ אם יש לו רק סימן אחד או שנים אנו חוששין כרש"י שמא ידרוס ואין לאכלו אלא במסורת אבל לרש"י דגם אם יש לו ג' סימני טהרה חוששין שמא ידרוס בעי גם כף רגלו וחרטומו רחב שקבלת הגאונים הוא שזה וודאי אינו דורס ומותר לדברי הכל. ב"י ד"ה וכתב הגמ"יי וכו' לא יאכל ע"י מסורת הפחותים מהם. נקט הרא"ש להדיא שהוא טמא' דאי הי' קבלתם סתם שלא לאכול אולי טעמיהו משום דאיכא טמאים דדמי להו כדמפורש בגמ' וברש"י ובמקומות שאוכלין ליכא טמא דדמי להו והש"ך מסיק דהרא"ש ורשב"א לא פליגי אבל כאן מקובל מיירי שמקובל אצלם לטמא. בסי' פ"ג בב"י סימני דגים מפורשים וכו' הקשקשים הם אותן הקליפות הנקלפות ממנו ביד או בכלי. וכן הוא אומר ושריון קשקשים הוא לבוש' וגבי תותב קרום ונקלף גבי חלב פירש"י תותב פי' כשמלה ואינו אדוק הרבה רק פרוש עליו אלמא ששמלה שהוא לבוש הוא שאינו אדוק הרבה ונקלף ביד או בכלי בלי שום תחבולה ואמצעות רק כמו לבוש הנפשט. בסי' פ"ב במשבצות סק"א ונ"מ האידנא אם נאכל במסורת. י"ל דווקא מסורת של ת"ח אדם שהעיד כך או רבי ציד אבל בקבלה מימות דור ודור י"ל ממילא מוכח כאידך פירושים דדורס דהא ר"ת מקשה על רש"י מתרנגול דעבדי' הכא דמוכח דלאו זה דריסה מיקרי כדמפרש רש"י ולרש"י י"ל דסבר דשינוי בעלמא הוא כמו שהוזכר סברא זו הובא פה בש"ך סק"ד. בש"ד סק"ח וראוי לאסור כמ"ש באות הקדום. דמהרא"ש הובא בב"י מוכח דיש עוף שיש לו כל סימני טהרה דהיינו ג' סימני טהרה וכף וחרטום רחב והי' להם קבלה לטמא או דסבר דמיעוט טמאים יש להם ד' סימני טהרה רק מיעוטא דמיעוטא הוא וכיון שיש להם קבלה לטמא אסור או דסבר דסימן שאינו דורס הוא כף רגלו וחרטומו רחב הוא אינו לכולו אלא רובא וכיון דיש בפירוש קבלה לטמא טמא הוא. בסי' פ"ד בפרישה או דחשבינן לבדיקה זו כאלו בירר כל אחד בפ"ע. ועוד אפי' לא התליע במחובר הנקובים אסורים שמא פירשו וחזרו (כדאי' בד"מ סק"ג) והוה כמו התליע במחובר לכן צריך לבררן אפי' אחר י"ב חודש וליתן בצוננים שיעלו למעלה מה שלא מצא בבירור כל הנקובים וברותחין יתן שמא ישאר אחד שלא עלה למעלה ולפ"ז אפי' תוך י"ב חודש שרי בתקון אם יברר ואפשר לומר תוך י"ב חודש מוחזקין בתולעים יש ספק שנשאר אחד ואסור וודאי כדחייש הרא"ש אבל בתלוש הוה רק ספק שמא פירש ושמא לא בדק יפה ושמא לא עלה בצונן ושמא לא מת ברותחין (לרא"ש דלא סבר נימוח לספק) כולי האי ספיקות ולא אתחזק וודאי שרי הגם שהם כמו ספק אחד שמא יש בו תולע או לא מ"מ י"ל דהוה ספק ספיקא אם גם יש שם תולע שמא הוא תולע המותר היינו שלא פי' אבל בהתליע במחובר דוודאי יש שם תולע אסור הוה כמו חד ספיקא ואסור והיינו אם מוחזקין בתולעים (ואפשר בדיעבד גם תוך י"ב חודש אם כבר נתבשלו יכול להתירן לדידן דמצרפינן ספק שמא נמוחו). טו"ז סק"ח כש"כ דלא חשו כאן. נלענ"ד ליישב דוודאי אותן שהם בפירות ובקטניות וכדנקטו כל הראשונים פירות שהתליעו או נמצא בפירות