התעוררות תשובה חלק ד שפח

שייך לא פלוג משא"כ בדספנא מארעא. פ"ת סק"ג דהא ג"כ אין נקלטות לעולם. דיש לומר דאותו ביצה הי' ראוי לקלוט אם נולדה ושייך לא פלוג משא"כ בספנא מארעא דאין שום אופן שתקלוט. בסי' ס"ט ד"מ סק"ד הואיל ולא נתרכך הבשר היטב. ואם שרה הבשר כבר ואח"כ חתכו עוד הפעם דצריך עוד הדחה בזה לא הוה הטעם רק משום שדם על פניו דהא כבר נתרכך ואז גם הוא ששים לכ"ע מותר. שם או כבולעו כך פולטו. משא"כ מליחה לאותו חתיכה לא מהני דפירש ממקום למקום ואינו יוצא נ"ל לפרש ולהסביר דהא באמת אין המלח מוציא כל הדם רק מה שאין המלח מוציא הוא דם האיברים שלא פירש וגם בבישול אינו פורש ומותר אבל אם לא הדיח תחלה ומלח מפליט מקצת דם ומקצת פורש ממקום למקום ואח"כ כשמולח שנית אחר הדחה אז המלח מפליט מה שפירש ממקום למקום מהמליחה הראשונה וגם פועל שעוד יוצא ופורש ממקום למקום ואינו יוצא לגמרי ואח"כ כשמבשל יוצא מקצת ומקצת לא ואסור ודו"ק היטב. מחבר ס"ט צריך שיהא בו ששים כדי המלח שבו. הגם שלהמחבר לשיטתו אם מלח מצד אחד כשר מ"מ היכא דאם מלח משני צדדים צריך ששים נגד המלח ובשני צדדים כיון דמכל צד המלח בולע מקצת והוה המלח נבילה אבל לפ"מ שפסק הטור דלא אמרינן בשאר איסורים חנ"נ אינו צריך ששים רק כנגד הדם שנבלע בחתיכה דהא ממה שיש בו דם במלח בוודאי לא בלע הבשר רק הא דצריך ס' נגד כל המלח משום דלא ידעינן כמה בלע וצ"ע אם הרבה מלח יותר ממה שצריך משעור מליחה מונח על החתיכה אם צריך ס' נגד כל המלח די"ל שהמלח שנתן יותר מן הצורך למליחה ואינו מוציא דם ואין בלועה ממנו או י"ל שהכל מוציא ובולע רק בכל גרגר אינו נבלע בו אלא מעט ולא כ"כ כמו שאם הי' רק מלח מעט הצריך לשעור מליחה וכיון שלא ידעינן כמה בלע כל גרגר מלח צריך ס' נגד כולו. ש"ך סקנ"ה מותר לבשלן כולן כשימלח כולן. וימלח כל אחת לבדה שלא יניח אחת תחת חבירתה דלמא חתיכה דלמטה שהתה ג' ימים ומליחה איננה מועלת לה להוציא דם ולא טרידה למפלט דם ובלעה מחתיכות שמונחים למעלה וע"י הדם הנפלט מהם חוץ אם נאמר איידי דטרידא למיפלט ציר לא בלעי דם ועוד דם משריק שריק. בסי' ע' בב"י ד"ה וא"א הרא"ש ז"ל וכו' שהדם איננו נכנס בבשר דדמא משרק שריק. דסברה זו דמשרק שריק זה סברת ר"ת וגם י"ל שדם שבמלח נשרף ומשום הדם שפלט והוא בעין על הבשר לא אסר כיון דטריד למפלט ציר לא בלע דם ואחר י"ב שעות דכבר פסק למפליט ציר יש להתיר ע"פ סברא זו דאזלה חום המלח אחר ששהה שעור מליחה כיון שהפליט המלח כל הדם נחלש טבע המלח ואבד חומו אבל מ"מ י"ל אעפ"כ המלח והדם רותחין כדאי' בר"ן ואוסר ר' יונה באמת אי לא אמרינן משריק שריק. בסי' ע"ג ש"ך סקי"ב והרי בש"ס התירו להדיא מטעמא דמשריק שריק. עיין במהר"ם לובלין בסוגיא דהא דמשרק שריק מסקינן למ"ד דלא סובר כבולעו כך פולטו בפסחים דף ע"ד ע"א א"כ לדידן דפסקינן כבולעו כך פולטו נקט שפיר טעם זה. בסי' פ"ב בטור סימני העוף לא נתפרשו. לענ"ד אם גם אנו מחמירים לאכול עד שיהא מותר לכל רבוותא ובפרט לדידן שאנו נוהגין כרמ"א כדאי' בהג"ה שאין אוכלין שום עוף שיש לו סימן טהרה רק במסורת אבל במי שמצא קן צפור חייב לשלח דלמא הוא טהור להחמיר במצות עשה דאו' ובפרט מה שמותר לרוב הפוסקים ואין לומר כיון דדרשינן לך ולא לכלביך וכיון שאסור לו לאכלן מצד חומרא דלא גרע מדברים המותרים ואחרים נהגו איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם דרשינן לך שראוי לך לאכול וכיון שאין יכול לאכול פטור מלשלוח האם וי"ל דלא נהגו להחמיר לבטל מצוה וזיל הכא לחומרא והכא לחומרא ודבר פשוט דהא איננו מחוייב ליטול הביצים לאכלן אלא התורה חייבת לשלח האם מהביצים שאתה רשאי לאכלן והכא רשאי אלא שחסרון ידיעתינו גורם לנו שלא לאכלו. מחבר ס"א י"א שכל עוף שחרטומו רחב וכף רגלו רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורס. ואע"פ שהובא בב"י הסיגא"ה יש לו ג' סימנין וכף רגלו רחבה ואין אוכלין שמוחזקין בטמא והעיקר הוא סמך על תשובת הרא"ש דסבר הרא"ש כי קבלה מזקינינו הוא על רובא דרובא אבל מעוט יש תדע וכי בדקו זקינינו תמיד כל עופות אם יארע לזמנים שינוי לכן היכא דמקובלין אנו אומרים שמקובלין לאסור מן המועט הוא אבל בסתמא סומכין על