התעוררות תשובה חלק ד שפו

ועלי' קאי הגמ' פלוגתא דר"י ור"ל וכן צ"ל לב"ח ולפ"ז שיטת הטור לא כמרדכי הוא בב"י ואיעכל ניבי' בלא שף מדוכתי' טריפה וכן מסיק הפר"ח. שם ד"ה ודע דכשנחתכו רגלי' וכו' שמא ע"י נשיכת נחש נחתכו. וצלי היא בדיקתה שאם נשכה נחש תפול חתיכות חתיכות כן הוא בגמרא. ש"ך סקי"א ואסור להושיטו לבן נח מדרבנן. לישראל אסור להושיט כדין אבר מן החי גמור גזירה הא אטו הא אבל הב"נ האוכל אין בו איסור דהיכן מצינו דב"נ מחוייב לשמוע מצוה דרבנן הא לא מחוייב בלאו דלא תסור ולפ"ז אם הישראל נותן לב"נ אינו עובר על לפני עור לא תתן מכשול דהב"נ לא עשה שום איסור רק ישראל עובר עבירה שעבר על דרבנן. בסי' נ"ח בטור אם היא שלמה מכל י"ח טריפות כשרה. תמוה ח"י טריפות מה שייכי הכא ואולי כיון שצריך לבדוק כל החלל ע"כ צריך לבדוק גם משום ח"י טריפות דאי לא הוה כמעלים עין מן האיסור וכסברת רשב"א דמשו"ה צריך לבדוק הריאה כיון שצריך לפתוח הבהמה כדי ליטול הריאה אם לא יבדקנו הוה כמעלים עין מן האיסור. בדרישה א"כ לא הו"ל לומר דדומה לדשיל"מ. ואולי שני התירוצים יחד עולים בקנה אחד דמשום חשש מלאכת יו"ט היא אבל למה לנו לחוש על חשש בעלמא שימצא בו דניחוש משום מלאכת יו"ט לכן קאמר משום דהוה דשיל"מ ומחמירין משום מלאכת יו"ט. שם ויש לחשוש לרסוק איברים ונטרף ממנה. ויש ליישב שפיר לרמב"ם דבעי גם בדיקה משום שמא נתרסקו אברים ולא רק מחמת קרועה ופסוקה א"כ צריך גם זה אחר מעל"ע בדיקה משום רסוק ולזה מועיל הפריס ע"ג קרקע שלא תצריך בדיקה אלא בדברי הרא"ש קשה לומר זה דהוא לא מביא דברי רמב"ם אלו. בה"ט סק"ב וטעמא דאמודי אמוד כפלי' ונועץ צפרניו בקרקע. אבל ברש"י ליתא צפרנו נועץ בקרקע אלא כל שעה הוא מתחזק בצפרניו עד שאינו נופל מגובה משמע שמתחזק עצמו בעצמו ונלענ"ד דווקא בית המטבחים שנינו כדמפרש הרב"י בעצמו שיודע שסופו שיתגברו עליו והוא לשחיטה לכן מתחזק מיד בצפורניו כדי שלא יפול בבת אחת ויכאוב לי' והוה מדעת ושרי אבל אם אדם מפילו בלא בית מטבחים הוה כמו זכרים המנגחים זה את זה דדעת השור שהוא יתגבר וכיון שנופל נופל בבת אחת והוה שלא לדעת. (חסר קצת). ש"ך סק"ד אם הוכה בעוף נגד ריאה שלו נראה דצריך בדיקה בריאה. כיון דנקט המחבר סתם צריך לבדוק מקדקד ועד הירך משמע דלא מחלק בין עוף לבהמה דגם בעוף שייך בריאה נפלה כפירש המרדכי דלא כרש"י משמע דאפי' במקום אחד אין אנו בקיאין ולא משמע כן מהג"ה דסתם ואולי ריאת העוף חמור לבדיקה. מחבר ס"ו הלכה כשירה ואינה צריכה בדיקה. משמע מכאן דלא כב"ח אפי' העמידוה כשירה כשהלכה בלי בדיקה דאי דווקא כשעמדה מעצמה והלכה למה לי למימר אע"פ שלא שהתה מעל"ע הא כבר מבואר לעיל ס"ד דעמדה מועיל כמו אם שהתה מעל"ע ואם המחבר ז"ל קאי אלמעלה על עמדה וגם דוחק כיון דמפסיק בינתיים בדי אחר וצ"ל דהא דמסיים הלכה והיא צולעה צריכה בדיקה אבל מהני הילוך זה לכה"פ כמו העמדה מעצמה דאינה צריכה מעל"ע הגם שיש לדחוק הא הלכה מהני אינה צריכה בדיקה דווקא בהלכה ממש אבל בעמדה לחוד לא מהני הליכה למפטרה מבדיקה מסתימת לשון בגמ' ופוסקים משמע הכא. בסי' ס"א בטור ולא יהא כהן המזכה משרת בבית ישראל. נלענ"ד עיקר כוונת הטור הגם שהמשרת מקבל המתנות מישראל אחר לא יזכה לרבו זה שמא איננו מזכה בלב שלם וסיפא אשמעינן אם מקבלם מרבו לא יזכה לאורח רבו אפי' פעם אחד משום דנראה כמסייע בגרנות דע"י שמרויח רבו ליתן משלו לאורח יזכה עוד הפעם המתנות. שם בבית ישראל שרגיל ליתן לו המתנות. פי' לענ"ד שהמשרת הכהן שרבו נותן לו המתנות לא יהא רגיל לזכות לרבו המתנות בחזרה אבל פעם אחד מותר דפעם אחד וודאי מזכה לרבו ברצון טוב ובלב שלם כדי לעשות נחת רוח לרבו ואי משום שלא יקיים בזה מצות נתינה יעויין במהרש"ל שמפרש דברי הטור שבעל כהנת פטור ליתן משמע דאינו מזיק במה שאינו מפריש ונותן. בפרישה אפי' חלק אחד מאלף יש לו בבהמה. ולי צ"ע אם אין שותפות כהן שוה בכל אבר פרוטה אם פטור הוא ממתנות ויש להאריך אי חצי שעור מותר לגזול מה"ת א"כ אין חצי