התעוררות תשובה חלק ד שפה

וסרוכה היטב לדופן אבל כאן דאינו מתנענעת דומה לסרכא כסדרן וכשר והפר"ח סי' ל"ב מביא בשם ראב"ן ראי' דסרכא פוסל ובמ"כ ממשמעות לשונו משמע דספק טריפה הוא אבל מדברי הר"ן שהביא ראי' נלענ"ד דהר"ן נקט ריאה שנסרכה לאחד המקומות שאין נקובתן במשהו משמע אבל נקובתן במשהו טריפה דווקא אם הריאה אסריך לשם כיון דהריאה מתנענעת תמיד סופה להתפרק אבל בשאר אברים גם הר"ן מודה אם גם אסור דגם בשאר אברים בא הסרכא מחמת נקב מ"מ הוה כסרכא כסדרן. בסי' מ"ט בב"י ד"ה מ"ש רבינו ואם נקב וכו' ושומן שעליו סותמו כשר. וניקב הכיס וגם הבשר עברה כולה כמעט רק מיעוט בשר נשאר כנגד המחט אינו עב כ"כ ושום ריעותא נראה בבשר דאין נראה ריעותא בבשר וגם חזינן דבא מחמת מכה חיישינן דהוה כבשר שנתמסמס דאין אנו בקיאין והוה כניטל וניקב וטריפה לכן מדקדק בלשונו ואין "שום" ריעותא ניכר. בסי' נ' מחבר ס"א ימשמשו גם בנקב השני. אם דומין כשרה תלינן דלא משמשא ידא דטבחא בנקב הראשון ואם אינן דומין ממשמשין בשני ואם דומה תלינן דמשמש ידא דטבחא גם בנקב הראשון ותולין בכל גוונא להקל וחוץ אם ברור דלא משמש בנקב הראשון]. בסי' נ"א בטור הלעיטה קורט של חלתית טריפה. י"ל דווקא הלעיטה קורט שלם דהוא חד ועב ואינו מתעכל קורט שלם ונוקב כדרך שמלעיטין שתוחבין קורט שלם ואינה לועסת אבל אם שחק אותו תחילה כשירה ומדוקדק לשון "קורט" של חלתית. שם ספק ניקב ספק לא ניקב תיבדק ולא נהירא לי. י"ל דהרמב"ם סובר דיש לו בדיקה אבל אחר ג' ימים כבר הוגלדה פי המכה ואינו ניכר ויעויין דרישה ויעויין לקמן דלאחר ג' ימים הוגלדה פי המכה וחוששין לכן קאמר הרמב"ם שאינו מועיל בדיקה רק עד ג' ימים. בסי' נ"ב במחבר ס"ב אבל אם שלקן וחזרו למראיהן כשר. ואם אחר המליחה קודם השליקה חזר למראה הכשירה שלו יש ראיי' מאו"ז הגדול להכשיר דמביא ע"י שפעת דם הוריק ואח"כ כשהולך דמו ממנו חוזר למראה וז"ל ע"י שפעת הדם שיצא ממנו חזר לקדמותו והבריא עכ"ל. אך מדברי ר"א דקאמר לא ליכול אלא בשלקא וקשה הלא יכול לאכול צלי ע"י שימלח תחלה (או לאכול חי' אחר מליחה) וצ"ל דלא בכל פעם בא ההורקה מחמת שפעת הדם רק רוב הוא מחמת קיטרי וזה הולך ע"י שליקה ועוד שליקה מועיל ג"כ להסיר שפעת ריבוי הדם (הנבלע בבשר שלא פירש מאיברי') ונ"ל שהראבי' נקט טעם שלא הוזכר בגמ' ואיפשר שניהם יחד ע"י שפעת הדם פועל העשן שיוריק וא"כ אין להתיר רק בשכיקה וצ"ע בכ"ז. בסי' נ"ד בב"י אם נשברה השדרה ולא נפסק חוט השדרה במשנה דפ' א"ט דכשירה. משמע דאין צריך לבדוק אחר פסיקת החוט ואע"פ שפירש"י ברי"פ א"ט דארחא דמלתא דאגב השדרה נפסק החוט ואפי' הכי אי הוי צריך לבדוק הו"ל לאשמעינן בגמ' אבל הג"מ סי' זה מחמיר דבעי בדיקה ואנן שלא בקיאין בבדיקה וי"ל אם מעיקר הדין אינו צריך לבדוק רק אנן מחמרינן לבדוק י"ל דסומכין על בדיקתינו כדמצינו הרבה פעמים שבמקום שהבדיקה מצד חומרא סומכין על בדיקתינו. בסי' נ"ג בד"מ סק"ב ומהרי"ק לא רצה להקל מטעם ס"ס. בער אנוכי ולא אדע דהא המהרי"ק איננו חולק על איסור והיתר ולא תלינן ע"י זריקה נעשה ואין לו לתלות בהיתר בנמצא הגף שבור אין לנו לתלות בלאחר השחיטה דשכיח יותר ויותר דנעשה קודם השחיטה מחמת דלוג העופות ואין לתלות בזמן קצר שאחר השחיטה אבל האו"ה מיירי דהשוחט הרגיש שנשבר רק שמסופק אם קודם גמר חתיכת הסימנים נעשה או אח"כ. ב"ח ס"ב מ"מ תלמודא הלכה למעשה אתא לאשמעינן. וברוקח משמע וז"ל נעקרה צלע מעיקרה מן החוליא טריפה מפרש ברש"י נעקרה קצת חוליא עם הסלע דמשמע דהצלע תחוב בחוליא ולא נעקרה ממנה רק קצת חוליא נעקרה ממקומה טריפה. בסי' נ"ה בב"י ד"ה ותמיהני מ"ש רבינו וכו' כי הסופר טעה וכתב. יעויין בב"ח וטו"ז ישוב להטור דהי' לו גירסת הגאונים ופי' איעכל כיבי' לחוד בלא שף מדוכתי' טריפה ונלענ"ד הטור הי' גורס כגרסתינו ורבא אמר כשירה ואי אפסיק ניבי' טריפה (בין שף מדוכתי' בוקא דאטמא או לא שף טריפה) והלכתא איפסיק ניבי' כשרה (איפסיק בלחוד) איעכל ניבי' טריפה (איעכל בלחוד) לפ"ז שף מדוכתי' ולא איפסיק ניבי' טריפה ואין להקשות מאי קאמר הש"ס לר"ל לפסוקא לא דמיא הא דמיא ודמיא כיון דשף מדוכתי' ואיפסיק ניבי' טריפה י"ל דרב מתנא גופי' סבר שף בלבד לדילה