התעוררות תשובה חלק ד שפד

ואת בסוף דפא משמאל השורה באותה שורה עצמה ועל זה כתב מהרי"ו דזה דווקא אם נסרכו מחציין דהיינו ממעל לתחתון בחצי האורך האונא לצד עיקרן אבל לא לצד ראשן. בב"י ד"ה סירכא היוצאה וכו' וי"ל דאם איתא דנפרקה באותה שעה היתה ניקבת. וי"ל כיון דכל הטעם דסרכא שלא כסדרן אסורה דסופה להתפרק ולפ"ז היתה צריכה נפיחה ובדיקה בכל הריאה דלמא היתה באמת נסרכה במקום אחר וניקב שמה וי"ל כאין מחזיקין איסור שהיתה דבוקה דרוב בהמות כשרות הן ובוודאי לא היתה אלא סרכא תלוי' ועולה תי' זה גם לרש"י. שם ד"ה כ' הכל בו וכו' ולא בא מחמת נקב. ובפרט לתוס' שמיישבים רש"י שאם הסרכא נדבקת למקום אחר (בכסדרן) הוה קרום חזק בריאה ושפיר. הגהות מהרל"ח סק"ב דרי"ו נקט בלשונו שמכניס ידו בחוזק. ואינני מבין מדלא כתב שיבדקו בריאה או בדופן אם נמצא שם בראש הסרכא משמע אפי' סרכא גמורה ג"כ יכולה להתפרק שלא ישאר ממנו שום דבר תלוי בדופן או בריאה. ש"ך סק"ב ושאר טריפות דשכיחי בה. המחבר נקט אם יש בה סרכא משמע דווקא משום סרכא צריך לבדוק ולפ"ז אין צריך להוציא הריאה כלל והש"ך נקט ושאר טריפות דג"כ שכיחי בה צריך להוציא הריאה דאותם אינם נרגשים כ"כ בפנים. מחבר סי"ז והרי זה כבהמה שנאבדה ריאה שלה. משמע דאם לא באו בבת אחת אלא הקונה בא תחילה אסורה משום דכ"מ שהאמינה התורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דברי האחד במקום שנים כלום וצ"ל שכבר קבל המוכר המעות ואין להקשות כיון שהקונה טוען טריפה היא שצריך להחזיר המוכר המעות כדאי' לקמן [די"ל כיון דמצא הסרכא במקום שהיא טריפה הוה קצת ספק טריפה והמוציא מחבירו עליו הראי'] וי"ל דמיירי שלא שלם עדיין הקונה וכבר אכל הבשר מבהמה זו ואם הוא טריפה אינו צריך לשלם בעדו ואם הם טוענין בינן לבין עצמו בלא"ה אין צריך הקונה לשלם משום המוציא מחבירו עליו הראי' ואם בא לב"ד להעיד שלא ימכר שאר הבשר שטריפה אינו עוד נוגע וי"ל פשוט שעשה רק משיכה ובשר קיים שצריך להחזיר הבשר ולא מיקרי משום זה נוגע כ"כ או שלא הי' ביניהם רק דברים וצ"ע. בסי' מ"ג בטו"ז סק"א אלא כל מה שבאותו צד אסור. אך באו"ז אי' בסומכי' פירוש העב [ולא בראש העב] ובקולשתי' פי' הדק לפ"ז משמע שבראש הדק ג"כ במקום העב טריפה אבל האו"ז בעצמו מביא בשם רבו שכל מה שלצד כרס הוי סומכי' ולא יותר וא"כ מוכח דבמקום עב שבראש הדק כשר ואם נפרש באו"ז דגם ממה שדבוק בכרס מהדק ממנו כשר ניחא עם מה שקבל מרבו ויש לעיין. בסי' מ"ד בטור והוא שיגיע הליקוי ומים עכורים על הלובן שבה. הפי' בגמ' לפי שיטתו כך הוא לקתה בכוליא אחת [היינו לקותא] והוא דמטאי למקום חריץ ואמרינן כשיכה בזה ובזה במערבא פסול בזה ובזה טריפה היינו לקתה בכוליא וקאמר סתם ולא חילק אפי' לא הגיע למקום חריץ אבל מים זכים כשירה היינו נמי בדלא הגיע למקום החריץ אבל אם הגיע אפי' במים זכים טריפה. ב"י ד"ה כוליא שהקטינה וכו' וכתב הר"ן דכפול וענבה כשר. לפי מה שפי' מהרי"ל חביב כי הכוליא חתיכות חתיכות ואחת מהם נקראת ענבה י"ל כיון שהוא חתיכה בפני עצמה לא אתיא בעד ועד בכלל אלא אם נשארת כענבה אחת שלימה כשר ואם חסר קצת ממנה טריפה דהא דמחמרינן היינו היכא דאיכא לספוקי בעד ועד אבל היכא דליכא לספוקי לא מחמרינן וממילא יגיד עליו ריעו ובדקינן כפול ופול בכלל כשר כמו בעכבה. בסי' מ"ו ד"מ סק"א שעור שצריך להיות מפולש. י"ל כוונת האו"ה דגם לרש"י דסבר דשומן של אבר אחר סותם היינו דווקא בדבר שנקיבתו במשהו מאבר לאבר או לחללו כמו חלל הלב אבל בטחול אפי' לא ניקב מעבר לעבר אלא לא נשתייר בו דינר זהב טריפה (דאמרינן סופו לינקב) א"כ אם בשר של עצמו אינו סותם שהוא דבוק בתולדה וטבע למה יועיל סתימה ממקום אחר שאינו בטבעו ובעצמו דבוק כמו בשר של טחול עצמו. ב"י ד"ה ועל מ"ש רבינו וכו' ולא אשכחן בועא וסרכא אלא בריאה לבד. לרש"י דאין סרכא בלא נקב י"ל דהכא נמי אסור ולתוס' דסבר דטעמי' דסרכא שלא כסדרן דסופו ליסתר ולפרוק וינקב י"ל דווקא גבי ריאה דמנענעת תמיד מחמת שאיפת הרוח ועתיד להתפרק אבל בזה לא וגם לרש"י י"ל דדווקא גבי ריאה סרכא אינו סותם הנקב דסופה להתפרק הסרכא משא"כ בסמוכה