התעוררות תשובה חלק ד שפב

יכול לברך על מיצוי בבגד או בסנדל הלא התורה אמרה וכסהו בעפר ואין זה עפר וצ"ל כיון דבלא מיצוי בבגד או בסנדל לא יוכל לקיים המצוה אח"כ שלא הי' לו עפר והוה עתה כמו התחלת המצוה והכשר מצוה ויוכל לברך מיד בהתחלת הכשר המצוה על המצוה שיעשה אח"כ כדאי' בתה"ד טעם זה דלכן מברכין ערב שבת חנוכה על הדלקת נ"ח שמדליק מבע"י והמצוה הוא רק בלילה. מחבר סכ"ג, הנה הובא בד"מ בשם א"ז בשם גאון אחד דטעות הוא לכסות בשלג דלמחר יתחמם השלג ויהי' מים וא"כ כסה במים עכ"ל. ואי משום זה אולי י"ל דהוה כמו כסה ונתגלה דפטור הגם דהכא בעצמו מכסה בדבר שע"כ יתגלה ואנן תנינא כסה ונתגלה משמע מעצמו ע"פ סיבה מ"מ יש לחלק ועוד דלמא יבלע הדם תחלה לגמרי עד שלא ימס השלג והוה שפיר כסה ואם מתרמי דנמס השלג קודם הוה כמו כסהו ונתגלה דפטור ואעפ"כ כתב הגאון שפיר דלכתחלה אין לכסות בדבר שיתגלה אח"כ והנפ"מ אם אין לו דבר אחר לכסות רק שלג אם יכסה בשלג. ש"ך סק"ח וביו"ט אין רשאי לכסותו לא ישחוט לכתחלה. שלא יבטל עצמו בידים ממצות עשה וכן הוא שם ברש"י דף ח' ע"ב בביצה ודברי יד שאול אינני מבין בזה. ש"ך סקי"ז והרמב"ם פי' בדם חי' טמאה. והא דלא מפרש בדם חי' דאינו חייב בכיסוי דדווקא דם הנפש צריך לכסות] משום דתנא קמא נמי סבר דדרש דמו אפי' מקצת דמו והיינו דם השחיטה כר' יודא ולפרש בא וא"כ כל דם שחיטה יש בו דין כיסוי וחייב ומוכח מפירושים דסבר דמו אפי' מקצת דמו ולא דרש דמו דמו המיוחד היינו דם הנפש ולדידי' מקצת דמו מקצת דם הנפש דדרש דמו מקצת דמו דם הנפש סגי וזה כמו שהובא בד"מ דימתין עד שיטיף טפים טפים דסבר דמקצת דמו צריך דווקא דם הנפש לפ"ז צריך ליזהר שלא יתערב טיפי הדם עם שאר הדם כי יתבטל בו כי שאר הדם שאין בו דין כיסוי דינו כמים ואם אחר שירדו כ"כ טפין חוזר למראית דם מ"מ יזהר שלא ירדו הטפין על שאר הדם כמבואר בפ"ח דספיקא הוא אם שמו דם או לא ואין מברכין עליה אלא יראה שירדו הטפין סמוך אצל שאר הדם ובענין מה נקרא דם הנפש יש פלוגתת תוס' פ' השוחט ממתין עד שירדו טפין וזה בטוח שדם הנפש יצא בו קצת. רמ"א סכ"א תקינו לי' רבנן לשחוט ולמצה הדם בבגדו או בסנדלו. ודם הבלוע בבגד נראה ורשומו עוד ניכר חייב עוד בכיסוי דאל"כ שלא היתה עוד רשומו של דם ניכר בבגד הוה כאלו כסה בדברים שאינן ראויין לכסות ואח"כ שיוציא הדם ע"י כבוס מהבגד ונתגלה הדם הוה הבגד שנבלע בו הדם ולא הי' ניכר כאלו כסהו הרוח וכבר נדחה הוא ואם יש דחוי או אין דחוי אצל מצות זה הוה ספק בהלכה כמבואר בפ"ח ואיך יברך על המיצוי דלמא הלכה יש דיחוי אצל מצות. בסי' ל"ה רמ"א ס"א ובמדינות אלו נהגו להטריף. הנה הגהות מיימוני מביא שנאמרו לריצב"א שהחיות יש להם לכולם שתים והובא בש"ג בשם מרז"ה שהועד לפניו שבופ"ל יש להם שנים והנה כל זה ניחא אם הגירסא כל הני חיוי ברייתא קאי על חיות לפ"ז יש לחלק בין בהמות לחיות דבבהמה איננה כשירה בנמצאו שתים אבל לפי הגירסא כל הני עיזי דהוא בהמה יש לחלק בין בהמה לחי' דבהמה כשירה ולא בחי' וי"ל אי גם הגרסא הני מעיזי' סבר רש"י דרק אחד כשירה ולא שנים מ"מ רש"י מודה דחי' דדרכן להיות שנים דכשר ולדינא צ"ע ועוד אי הגרסא חיוי' ג"כ י"ל דה"ה בהמה דבהמה בכלל חי' הוא כידוע אבל אי גרס עיזי י"ל דווקא גבי עזים ואפי' בשאר בהמות לא ויעויין בסי' מ"ב לענין מרה שחסרה. ב"י ד"ה ומ"ש רבינו בשם הרא"ש וכו' לאשמעינן דמגבה אפי' מימין טריפה. היינו אי עינוניתא בכלל ביני ביני יחשב מוכח שפיר אבל אי עינוניתא בכלל יתרת מקמא יחשב אין לחלק בה. ד"מ סק"ז ומשמע מדבריו אפי' לרבותינו האוסרים יתרת מקמא בכה"ג יש להכשיר. ונלענ"ד לפרש מקור דין זה של מהרי"ו דהא דיתרת בדרי דאונא איננה כשירה אלא אי נוטה לצד קמא אבל אם נוטה לצד גבה אסורה והנה הרי"ף גרס מיד אחר הא דמתירין ביתרת ה"מ דקיימי בדרי דאונא וה"מ מגווה ומפרשי ביתרת דקיימי בדרא דאוני דווקא אי נופחין אותה ונוטה לקמא אבל אי נוטה לגבה אסורה. ב"י ד"ה היתה חסרה מאונות וכו' ואותן הראויות להיות חסירות והו"ל כחליף וטריפה. דבר זה קשה להבין מאי רצה רש"י בזה הלא חסר טריפה וי"ל דלפי הסברא י"ל כיון דאי ליתא לוורדא כלל כשר לרש"י וא"כ מסתברא דאונא זו שחסרה זה הוא הוורדא תחתי' במקומה ואיננה חסירה עוד