התעוררות תשובה חלק ד שפא

יודה דעה בסי' ט"ז בדרישה ד"ה אסור לשחוט משמע דהרא"ש מסופק לענין מעשה הלכה כדברי מי. וק' למה נקט בבת ובבת הבת לימא בתייש הבא על הצבי וילדה ושחט התייש עם הבן לפ"מ שפסק כחנני' דחוששין לזרע האב וי"ל דשכיח יותר בבת הבת כי נגררין אחר אמם לפ"מ דנקט בנה הכא ועי"ל דנקט אפי' להפוסקים שאין חוששין לזרע האב. בסי' כ"ח בטור ואין שוחטין כוי ביו"ט מפני שהוא ספק. יעויין בהגהותי בטור או"ח סי' תצ"ח והא דלא ישחוט עוף בסמוך בצד הכוי ויכסה דכיון דמכסה גם דם הכוי בפ"ע ולא מכוסים שני דמים אלו בכיסוי אחת אסור משום התרת חלבו ולשחוט העוף על דם הכוי אסור כדאי' בש"ך ודם העוף בטל בדם הכוי המרובה והא דלא ישחוט חי' וודאית ג"כ דהאיך יעשה ישחוט החי' למטה מבטל כיסוי דם החי' כיון ששחט הכוי עליו ואולי בהמה הוא ומפסיק בין עפר דלמעלה ובין דם החי' דם הכוי שעליו ואם ישחוט הכוי למטה אין דם החי' שלמעלה מונח על עפר דלמטה דדם הכוי מפסיק ואולי בהמה הוא ומפסיק דם הבהמה בין דם החי' שלמעלה לעפר שלמטה עיין בש"ך סק"כ. ונלענ"ד דביו"ט שני דספק ספיקא הוא ספק יו"ט ספק חול ואת"ל יו"ט דלמא חי' הוא מ"מ לא יכסה אפי' אם ברור לו דלא יהא רשומו ניכר בלילה במויו"ט ולא יוכל לקיים עוד מצות כיסוי דלא הוי דשיל"מ (ודשיל"מ אפי' בס"ס אסור) מ"מ הא כיסוי גופי' אסרו חכז"ל משום דאי שרית לי' לכסה יאמר מדשרי רבנן ביו"ט לכסה ש"מ קים להו דוודאי חי' הוא ויבא להתיר חלבו וזה שייך נמי ביו"ט שני דעושין אותו קודש במלאכה ובתפלה ובקידוש היום כוודאי יו"ט יתיר לעצמו גם חלבו אם יכסה דמו ועוד לפ"מ שהחמיר המג"א באו"ח סי' תצ"ז סק"ד לעיקר דגם בדבר דאתרמי לפעמים גם בזה אין אנו דנין ס"ס ביו"ט שני במה שנוגע ליו"ט למלאכה הגם שיש להקל בזה כיון דהוא מצוה ולכבוד אורחים מתירין אם הורה בראשון מותר בשני אבל מטעם שכתבתי לעיל נראה כך דשייך גזירה זו ממש ביו"ט ב' כמו בראשון לפ"מ שמבואר בדרישה יעיין הטעם שם ומכש"כ דאסור לכסות בליל שני של יו"ט כוי ששחט ביום ראשון דהא אולי יו"ט הוא ואם ראשון חול אז אפי' אי הי' הכוי וודאי חי' אין מכסה דהא שחט צפור מעי"ט אין מכסין אותו ביו"ט וכמו שאין מכסין ביו"ט מה ששחט מעיו"ט הגם שזה אינו אסור רק מדרבנן לא דיינינן כספק דרבנן אולי חול הוא דיו"ט שני שוינן לכל מילי כמו יו"ט ראשון. ב"י כתב המרדכי דאסור לספר בין ברכת שחיטה לברכת כיסוי. וא"ש לבה"ג דסבר דכיסוי גמר המצוה הוא ומברך על הכיסוי לכן לא יפסיק בין התחלה לגמר. מחבר סי"ט, אבל אם מכסה בלא ברכה כגון שהפסיק בשחיטה דצריך לברך עוד הפעם על השחיטה מכסה תחילה הראשון ומברך ושוחט ומכסה פעם שנית בלא ברכה דהברכה על כיסוי ראשון מועלת גם לכיסוי זה הגם דהפסיק ושחט בינתיים א"כ מותר לכסות פעם שני קודם שיבדוק הסכין והסימנים כיון דאינו מברך בלא"ה. מחבר ס"כ, ויש לעיין הא ספק דאוריי' מה"ת לחומרא ולא קרינן בי' אשר יאכל ולאותן הפוסקים דמדרבנן להחמיר נמי כיון דעכ"פ אסור לאכלו לא קרינן בי' אשר יאכל ואולי כיון דאלו יבא אליה' ויאמר שלא נפגם בעור יהא מותר לאכלו ורק אינו אוכל מצד ספק חייב בכיסוי משא"כ אלו הי' אסור בכל גוונא שבעולם הגם דעתה ספק הוא הי' פטור דלא קרינן בי' אשר יאכל וכן בשלוח הקן היכא דמסופק אם עוף טהור הוא או טמא חייב לשלח דכיון דאם יבא ויעיד עליו במסורת שעוף טהור הוא ומותר לאכלו ממילא חייב לשלח. רמ"א סכ"א היכי לעביד ממצי דמו בבגדא. אם ירא שמשחית הבגד ברבב אדום ועובר על בל תשחית אין זה ביזיון אם ממצי בסנדלי' כי מוכרח הוא לכך ועוד שדווקא לכסות ברגל הוא ביזוי מצוה אבל להמציא בסנדלא היכא דמוכרח אינו ביזוי מצוה. [א"ה פשיטא דלהמצי בסידלי' אינו ביזוי מצוה דהא אינו מקיים מצות הכיסוי במה שממצי בסנדלי' דלימר שמקיים המצוה דרך ביזיון רק אם מכסה ברגל שזה עיקר קיום המצוה בזה שייך ביזוי מצוה ופשוט הוא]. שם א"נ בסנדלי' ומברך על כיסוי הדם. וי"ל דמיירי במדבר גדולה עד שיבא למקום עפר לא ישאר שום דם אפי' יכבס אח"כ במים יש לחוש שלא יהא בו עוד מראית דם ומיושב בזה למה לא ימתין לברך עד שעה שמכסה בעפר שאז מקיים עיקר המצוה אבל באמת זה דוחק האיך