התעוררות תשובה חלק ד שפ

בסי' תרצ"ו מג"א סק"ב אבל הרא"מ כ' שאינו מרוויח ואינו מפסיד ג"כ. וי"ל דהרא"ם לשיטתי' דבגמ' אי' לטיי' להאי גברא לא "צמח" כיתנא משמע דהפסיד הקרן ג"כ אבל מסיק הגמ' שם דהוה במקום שנהגו איסור במלאכה בפורים ושפיר כיון שעשה איסור הפסיד מהקרן ולא צמח כיתני' אבל במקום שנהגו לעשות דאין שום איסור רק לא נכון למעביד הכא משום שהוא טרוד ואינו פנוי לשמחת פורים דזה די שאינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה אבל אינה מפסיד הקרן והרא"ם קאי במקום שנהגו לעשות כדאי' במג"א סק"א. שם סק"ד מ"מ קשה איך נלמד זה במכ"ש דבשר ויין דמה ענין זה לזה וצ"ע. ונ"ל ליישב קצת דהא דפטור מק"ש ותפלה הוא שיהא פנוי ועוסק במצוה פטור מן המצוה ואפי' אם יש לו שמי יעסוק בשבילו מ"מ אסור מדרבנן מפני כבוד המת שנראה כמו שאינו חושש להטריח בשבילו והשתא כיון שאונן חייב בבשר ויין הגם שאינו כבוד המת שמתו מוטל לפניו והוא אוכל ושותה ושמח שמטעם זה באמת אסור לאונן לאכול בשר ויין וכיון שלא חושש לכבוד המת ממילא חייב בק"ש ותפלה וכבוד המת נדחה ממילא בבשר ויין ודו"ק. בסי' תרצ"א בב"י וכתב בא"ח דדי בשרטוט שיטה ראשונה. ולחומר קושית ד"מ י"ל דסבר א"ח דצריך שירטוט כאמתה של תורה ומעכבת בדיעבד ופסולה אבל לזה מהני דמיקרי אגרת שדי בשיטה ראשונה דלא נהגו לשרטט אגרת אם יכול לכוין לכתוב ביושר וכיון שמשורטט שיטה ראשונה יכול לכוין אח"כ לכתוב ביושר כדאי' בתוס' גיטין ה' ע"ב בשם ר"ת ומשו"ת ח"צ סי' צ"ז למדתי תירוץ אחר ליישב די"ל דמפרש כרש"י אמתה היינו ס"ת אבל סבר כר"ת דס"ת אי"צ שרטוט רק בשורה ראשונה ובמרדכי בהל' ס"ת ומזוזה בד"ה אי' שהשרטוט בכל כ"ק הלל"מ רק די בשיטה ראשונה אם יכול לאמן בידיו אח"כ משא"כ במזוזה והוא שם בתוך ד"ה בהג"ה בשם אז"ק עיי"ש. בסי' תרצ"ז בב"י ד"ה יום י"ד וכו' אע"פ שבאדר שני נהגו גם בט"ו משתה ושמחה. מדכתב נהגו משמע דכוונתו על בני י"ד שנהגו גם בט"ו מצד המנהג ולא מצד עיקר הדין וכדכתב הרמ"א כן בשם המנהגים לפ"ז מיושב למה נקט מתני' אין בין אדר ראשון לאדר שני ומוקי הגמ' דה"ק אין בין י"ד שבאדר א' לי"ד שבאדר ב' ולא נקט א"כ ט"ו אלא שט"ו לבני עיירות אינו רק מנהג ומזה לא מיירי מתני' ונראה שכוונתו של ב"י ט"ו למוקפין וק' למה לא נקט המתני' גם לט"ו ולזה מתרץ הב"י דנקט י"ד שהוא העיקר ולפ"ז ק' למה לא נהגו גם בט"ו אולי שלא החמירו במנהגם בראשון מ"מ המוקפין צריכים לפ"ז לעשות משתה ושמחה בט"ו אדר א' כמו אנו בי"ד. ד"מ סק"ה ומטעם זה פסקו רבים דאבילות נוהגת בו. ולענ"ד דהובא ברא"ש בשם המקצועות ובר"ם פסוק ועשה אותו יום משתה ושמחה ונזהרו בדבריהם ולא הביאו פסוק שהביא רב יוסף (דדריש מפסוק שמחה ומשתה ויו"ט). לחוד דמרב יוסף באמת נוכל לומר דדוקא הספד אסור אבל מפסוק ועשה אותו יום משתה ושמחה מקרא יתירא מוכח שמחה וכן בגמ' סעודת פורים שאכלה בלילה לא יי"ח מ"ט ימי משתה ושמחה כ' ולא מביא הפסוק דר"י שמחה ומשתה ויו"ט שממנו נוכל לומר שרק בהספד אסור אבל מקרא יתירא ימי משתה ושמחה מוכח דצריך להיות שמחה ממש מדכ' ימי דריש רבא שאם אכלו בלילה לא יי"ח ומפסוק זה מוכח שמחה ממש א"כ דנקטינן דאין אבילות נוהג ע"כ חייב בשמחה לפ"ז אסור לישא אשה בפורים חוץ אם נאמר כיון דספיקא דפלוגתא הוא יש להקל ומ"מ יש להחמיר כיון דפורים דברי קבלה והוה מערב שמחה בשמחה ויש להחמיר. בסי' תרמ"ח בב"ח סי"ב בסופו והלכך דינו כחזזית ושינוי מראות ויבש דפסול משום דבעינן הדר. וראיי' לזה מרי"ף לולב הגזול דפוס לעמבערג דף כ' ע"ב וז"ל וכתב הראב"ד המנומר פסול דווקא אם הוא מנומר בגוונין הפוסלין באתרוג הלבן והכושי והירוק כרתי וכו' כתב להדיא דירוק ככרתי מגוונים הפסולים באתרוג המה אבל הרא"ש פ' לולב הגזול אות י"ז מביא בשם הראב"ד רק כושי ולבן ולא מביא שם ירוק ככרתי. תם ונשלם חלק או"ח ת"ל.