התעוררות תשובה חלק ד שעט

בסי' תר"צ מחבר סי"ד אבל טעות אחר לא. ראיתי מדקדקים מדקאמר ולא אהדר חד מינייהו משמע דשניהם קראו שלא כהוגן ותמי' הא אחד קרא כהוגן וי"ל דלא אהדר חד מינייהו פי' היינו אחד משניהם אותו שקרא שלא כהוגן דחד דהי' לו להדר לא אהדר עי"ל דחד קרא כל המגילה יהודים וחד קרא בכל המגילה יהודיים גם היכא דלא כ' יתיר יו"ד ולא אהדר חד מינייהו אבל אם קרא פעם כך ופעם כך דמשתמע דתרי אומות הן לא יצא ודוחק י"ל עוד דהא היהודיים לא הי' נמסר במסורה כתיב וקרי אלא לא נקרי יתור ואולי בא להורות שימשיך החירי"ק מאוד כמו חיריק גדול וחד לא המשיך כלל וחד קרא יהודים בשני יודי"ן כאשר כתיב ולא אהדר חד מינייהו אע"פ שכל אחד טעה אבל בטעות גמור חוזר דנשתנה הענין וחוזר. מג"א סקכ"ב דבר שלא פשט איסורו ברוב ישראל יכולין לבטל. אבל אם מעיקרא לא נתיסד רק על עיר זו או מדינה זו הוה כמו פשט איסורו בכל ישראל כיון שלא נעשה רק להם [ויעויין בשו"ת ח"ס או"ח בסימנים השייכים להל' פסח שמבאר דבר זה בטוב טעם]. ש"ת בסוף הסימן מ"מ יצא בקריאה שקרא לעצמו. לפ"ז לשיטת בה"ג דנשים אין חייבות בקריאה רק בשמיעה אינה יוצא בזה אם הוא אינו שומע כלל ואינו חייב בשמיעה הוה אינו מחוייב בדבר השמיעה ולא יכול להוציאן וי"ל כיון שחייב בקריאה וחיוב קריאה הוה יותר ממצות שמיעה דהאנשים אינן חייבות אלא בשמיעה וכיון שהוא חייב בקריאה מוטל חיוב עליו יכול להוציאם ויש לומר אם האשה חרשית וקוראת לעצמה המגילה אינו יוצאת כיון שמצותה בשמיעה ואינה שומעת, אבל יש לומר שקריאה חשובה ממצות שמיעה וכיון שקוראת פשיטא שיוצאת. מג"א סק"ו דשמא יתן השומע לבו לזה הקורא. אע"פ שבדיעבד אם קרא איזה תיבות בעל פה יצא מ"מ אותו הקורא מתוך חומש אינו מכוין להוציא אחר מי ששומע ממנו לכן אינו יוצא השומע ממנו ועוד דלכתחלה צריך לקרוא כולו שתוך הכתב. בסי' תרצ"ב מחבר ס"א וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו. מדקאמר "אינו חוזר" משמע דאם לא בירך בלילה גם המחבר מודה דמברך ביום שהחיינו מידי דהוה כמו בלולב דאם נזכר בחול המועד מברך עוד שהחיינו. בסי' תרצ"ד מחה"ש סק"א צ"ל דעכ"פ נותן שני מתנות לאביונים. דבאכלו בפורים לפי המאירי יוצא וצריכים לקנות ולהכן לכן נותנים קודם פורים כי בפורים קצר היום לכל זה וכ"ה בראב"ד שבזמן הזה שאין השנים כסדרן ועניים מרובים והנותנים מועטים אם נותן להם קודם פורים אוכלים אותם קודם פורים לכן אין מקדימין לקרות המגילה רק בזמנו ביום י"ד ואז אם הקריאה בפורים עצמו נותנים להם מתנות לאביונים ויש להם מה לאכול בפורים. בסי' תרצ"ה במג"א סק"ט ואם שכח על הניסים בבהמ"ז מחזירין אותו דלא סגי דלא אכיל. ואם חל פורים בשבת אם טעה בשבת ולא אמר על הניסים אין חוזר דלא סעודת פורים הוא כיון דלא יצא בזה סעודת פורים כדפסק המחבר ובר"ח שחל בשבת אם שכח יעלה ויבא נקטינן להלכתא דאינו חוזר משום יעו"י ולא כיש מי שסוברים כיון שחייב אותו יום לאכול פת מ"מ משום שבת ממילא צריך לומר יעו"י ואם שכח צריך לחזור ולברך משום יעו"י כדומה בנעילה שאם לא הזכיר של שבת צריך לחזור ולהתפלל כיון שאותו יום חייב ה"ה כאן אע"פ דחייב באכילת פת משום שבת כיון דאין החיוב משום פורים אינו חוזר ואם שכח על הניסים ביום א' בסעודת פורים ג"כ לא יחזור ויברך עוד הפעם כדלעיל סי' קפ"ח כיון דהרלב"ח בלא"ה סובר דסעודת פורים דווקא בשבת והוה ספיקא דהלכתא אם הוא סעודת פורים או לא ובספיקא אינו חוזר משום ברכה לבטלה וגם בפורים עצמו הדין מפוקפק לכן אינו חוזר. רמ"א ס"ד ויבואו לידי ספק קידושין אבל במתנות לאביונים אין לחוש. הא דקאמר הרמ"א טעם זה ולא נקט הטעם כדאי' בא"ע סי' כ"ב דאין שואלין בשלום אשה כלל ומשלוח מנות כדורון הוה כמו שאילת שלום כמבואר להדיא ביו"ד סי' של"ה וכדלקמן ברמ"א בסי' תרצ"ו ס"ה דאין לשלוח לאבל דהוא בכלל פריסת שלום. וי"ל דטעמא דאסור שאילת שלום הוא מפני התקרבות דעתו נוטה קצת אלי' אבל בזה דלית לי' התקרבות אלא שמוכרח לקיים המצוה שישלח ואין לו אחר [א"ה לפי הרמ"א מותר לשלוח לאחותו וכדומה שאין שייך ספק קידושין].