התעוררות תשובה חלק ד שעז

לכן נהגו להחליף דומיא דמנורה עיין תוי"ט פ"ט דמנחות מ"ג. טו"ז סק"ט יחזור וידלוק במקום שאין הרוח מצוי'. היינו אם הדליק במקום הרוח אבל אינו וודאי שהרוח יכבנו ובזה הוי שפיר כמו שמנים שאינם נמשכין אחר הפתילה לפי כוונת הטו"ז ועוד בזה"ז לדידן שמדליקין בפנים ממש כדאי' סי' תרע"ז ס"ה בסוף הג"ה יש שיטות שאי"צ שעור לכן בכל גוונא לא יחזור ויברך כיון שדלק קצת שם סק"ח להדליק בלילה שני' דבר שבמנין. פי' כיון דאסור להשתמש במותר ממילא רק לנ"ח ללילה שלאחריו המה מיוחדים והוה דבר שבמנין שמונין אותו לנר חנוכה אבל אי"ל כיון דיכולין להדליק למחר הוה דבר שבמנין א"כ יהי' כל נרות בחנוכה להם דין דשב"מ כיון דראוין להדליק נ"ח וזה לא שמענו. נסתפקתי אם מותר בשבת לקרא לאור הנר של עלעקטרישע ראו נא בזה בס' התעוררות תשובה ח"ש סי' ס"ח ועכשיו שמעתי שהמציאו שיוכל ג"כ בעלעקטריסע להרבות את האור ע"י המשכת חוט הברזל הנקרא שאלטער וא"כ פשיטא ששייך גם בזה החשש שמא ימשך להרבות או למעט האור, ואם בתחלת ההדלקה ידלוק כל כך שאין להגדיל יותר האור א"כ לפ"ז הי' מותר לקרות אצלו אבל אסור משום לא פלוג שאם הי' הנר גבוה עשרה קומות שלא יכול להטות מ"מ אסור משום לא פלוג כש"כ בזה שאם יש להגדיל עוד האור אסור ע"כ יש בו משום לא פלוג (גם יש לחוש יען כי אור הלעקטערישע מפני חוזק האור מזיק לעינים אפי' לבריאים אם רואים זמן הרבה אצלו יש לחוש שימשיך למעט האור הגם שלא מצינו שחוששין לגזירה זו כי למי שיש עינים חלושות ומזיק לו האור שיהא לו אסור לקרות אצל האור משום חששא זו, כי יש לומר יען שידוע לכל האיסור לכבות בשבת ע"כ לא חששו לזה משא"כ להמעיט קצת האור לאו כ"ע ידעי ויש יותר לחוש) והנה במג"א סי' תרע"ג ס"ק א' הגם שמותרין בשבת להדליק בשמנים ופתילות הגרועים אבל השמש שמדליקין בו הנרות ורשאין להשתמש לאורו צריך להיות שמן טוב וזה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא שהשמש שהוא רק להדליק הנירות צריך להיות שמן טוב ולהנרות שהמה עיקר המצו' מותר ליקח גם שמן גרוע, גם יש להסתפק אם מותר להדליק נר חנוכה בנר עלעקטעריש, אם צריך להיות דוקא בשמן ופתילה דומיא דנרות של מקדש. גם בנר יאצ"ט יש להסתפק כן. הדבר פשוט אצלי לאסור להוציא בשבת ניצוץ של העלעקטרישע כי הוא איסור דאורייתא עפ"י שאיתא במס' פסחים שהוציא אדה"ר במוצ"ש האור ע"י ששחק ב' עצים זל"ז ויצא מהם ניצוץ אור ובירך בורא מאורי האש. בסי' תרע"ו ס"א בטור דמברך בליל שני או אימתי שיזכור. נראה מכאן מדכ' או כשיזכור סתם ולא כ' או כשיזכור בא' מלילות האחרות כשידליק הנ"ח מוכח דהזמן לא על מצות נ"ח הוא אלא על שזכינו לזמן ההוא כמו יו"ט דמברכין סתם על שזכינו לחיות עד הזמן הזה וא"כ ה"ה בפורים אם אין לו מגילה מברך שהחיינו על פורים בלבד ואפשר דפי' אימתי שיזכור הוא בשאר לילות וזה אינו, וראי' בתשובה אשכנזית הובא ביתה יוסף ומבואר שם. בסי' תרע"ז ס"ד בטור הנותר מן השו"פ בליל ראשון מוסיף עליו ומדליק בליל ב'. ואין להשחיתו ולשרפו בפ"ע כיון שיכול לקיים בו מצוה עובר על בל תשחית אם שרפו לבטלה ועוד כיון דאתעביד בי' חדא מצוה ליעביד בי' אחריני. בסי' תרע"ז בב"י ד"ה כתב באו"ח וכו' אבל כשנתן השמן בסתם אז הוקצה למצות נ"ח. יש להסביר וליתן טעם נוסף לפי דברי תוס' ביצה דהמסתפק משמן שבנר חייב משום מכבה היינו דמכבה מיד דכל זמן שיש הרבה שמן האור מאיר יותר ואם לוקח שמן ממעט מיד מאורו ומכעיר אותו ולא משום דסופו שיכבה קודם דזה הוה רק גרם כיבוי א"כ כי נתן בו שמן יותר משיעור מצותו כל עוד שיש בו שמן יותר מאיר בטוב והוה הידור מצוה בשעת מצוותו ועי"ז הוקצה כל השמן למצוותו בשעתו. בסי' תרפ"א במחבר אין מבדילין שאין נהנין לאורו. ולאותן שסוברים תשמיש מצוה מותר או תשמיש ארעי מותר מבדילין עליו דהא נהנין ממנו (ואפשר דלא מיקרי הנאה דהמצות לא ליהנות ניתנו) אם נהנה בו תשמיש קדושה ואפשר מיחזי קצת כאלו הדליק לזה והרואה אומר לזה אדליק ולא לנ"ח כיון דדרך להדליק נר שעוה במכוון להבדלה אבל בלא"ה אין מברכין לכתחלה במו"ש על נ"ח דהא אבוקה מצוה מן המובחר להבדלה משא"כ נ"ח. בסי' תרפ"ב ס"ג במג"א י"א כיון שצורך רבים הוא יכולין לאמרו כמו יעלה ויבא שאמר