התעוררות תשובה חלק ד שעו

מג"א סק"ב אלא ע"כ דכל תשמיש אסור והכי נהוג. ק' לי הא דתשמיש עראי שרי מקורו מהרא"ש דהא דתשמיש נאסר אצל נ"ח משום דהרואה יאמר לצרכו הדליקו אבל בתשמיש עראי שרי דמשום תשמיש עראי אין דרך להדליק נר ולא יאמר ע"ז הרואה לצרכו הדליקו ואשמעינן רב אסי דאסור להרצות מעות הגם דהוא תשמיש ארעי מ"מ כיון שהוא של גנאי אסור גם זה משום ביזוי מצוה ע"ז פסק הב"ח דאף לאכול אסור היינו אכילת עראי שע"ז לא יאמר הכה"ד מ"מ אסור משום ביזוי דשייך גם באכילה אצל נ"ח ביזוי מצוה אבל לאכול בשבת סעודת שבת דחשיבא ואיננו דבר גנאי אדרבה סעודת מצוה וכבוד למצוה מ"מ כיון שהיא סעודה חשובה שייך לומר לצרכו הדליקו לצורך הסעודה ובפרט שסעודת שבת מצוה לאכול אצל נר משום עונג ושייך בוודאי לומר לצרכו הדליקו ויש ליישב כיון דאסור שמוש אצל נ"ח הוא רק משום שהרואה יאמר לצרכו הדליקו מ"מ בשעת הדחק ובדיעבד אין חוששין לזה דהרואה אומר כדי שלא יבטל המצוה לגמרי וראיי' משעת הסכנה שמניחה על שולחנו ודיו הגם שבשעת הסכנה אם מניחה על שולחנו צריך באמת נר אחר להשתמש לאורו מ"מ לא מוכח מהגמ' ומהפוסקים שאם אין לו נר אחר שא"צ להדליק כלל כיון שאין מקיים שום מצוה בזה ואפי' בשעת הדחק אם אין לו ידליק לשם מצוה. לבושי שרד על המג"א סק"ב דבנר רע אפי' בתשמיש קל חיישינן שמא יטה. ובזה יש לתרץ קושית הטו"ז מה בכך אם דולק שמש הלא גם משתמש לנרות אחרים ונ"ל כמו שהובא בהל' שבת רע"ג שגוי שהדליק הנר בשביל ישראל אסור להשתמש לאורה ואם יש נר אחר שמותר לישראל להשתמש לאורה מותר לראות גם אצל זה שהדליק הגוי כיון שבלא"ה יש נר שמותר ליהנות בו דאינה נהנה מנר האסור כ"כ (וטעם שאינו נהנה בו כ"כ כיון שיש בלא"ה נר המאיר הגם שבהוספת האור יש לו הנאה צ"ל שעיקר הטעם שאסור ליהנות מנר שהדליק נכרי לישראל הוא מטעם שמא יצוה לו להדליק אבל משום הנאה מועטת כזה לא שכיח לצוות להדליק בשביל זה ואין דרך להדליק נר בשביל זה כי"ל) והא תינח אם השמש הוא מנר כשר שדולק יפה אבל אם גם השמש הוא מאותן נרות הפסולים אזל היתר זה. מחה"ש סק"ב כיון דעיקר מצוה מבחוץ. בזמן הגמרא שהיו מדליקין על פתח ביתו מבחוץ ואם ידליק בפנים וגם יאכל אצלו אז אין שום היכר כלל למצות נ"ח ובפרט בשבת שמצוה לאכול סעודת שבת אצל הנרות יחשוב כ"א שהוא נר שבת לכבוד שבת ובאמת בעי היכר קצת לכה"פ כדאי' בסוף הג"ה ס"ז ואין בו שום זכר למצות נ"ח לכן איתא בגמ' דנר ביתו עדיף משא"כ בזה"ז דמדליקין כולם בפנים ואנו נוהגין להדליק בפנים ממש כדאי' ברמ"א ואין מניחין הנר על השולחן אלא במקום שאין מדליקין שם כל השנה אם מדליק בפנים ויאכל אצלו יש היכר קצת לנ"ח ג"כ וא"ש מש"כ המג"א. והנה הקשו רבותינו האחרונים ז"ל להסוברים וכדמשמע מהרא"ש דבתשמיש ארעי שאינו של גנאי מותר א"כ למה מותר להדליק נ"ח בשו"פ הפסולים לנר שבת בחנוכה דלמא משתמש בה תשמיש עראי שאינו גנאי ואתי להטות דהא בשו"פ הפסולים אפי' תשמיש כל דהו שאי"צ עיון אסור וי"ל כיון דע"כ צריך להדליק נר של שבת לאכול סעודת שבת ולהשתמש בו בכל עניני הבית שאי"צ עיון משום שלום בית א"כ כיון שיש לו נר אחד כשר מותר להשתמש גם אצל נר הפסול כל תשמישים כדאי' לעיל סי' ער"א ברמ"א ובמג"א שם רק מצד נ"ח אסור להשתמש. מג"א סק"י ויש גורסין ב"ב ואי"צ להגיה. ונ"ל ליישב הגירסא ב"ב שהוא דווקא ולא יותר לפ"מ דהקשה הט"ז מאי מהני השמש כדי שאם משתמש לא יהנה לאור נ"ח הא הוי אור גדול יותר ע"י נ"ח ונהנה גם מהם ומתרץ בתשובות הלק"ט מובא בש"ת דשרי משום זוז"ג אך מסופק בלילות האחרונים שרובם הם נרות חנוכה ורוב הנאתו מהם ולא שייך בזה זוז"ג לכן י"ל כ' רמ"א ב"ב שיש בו אחד של איסור וא' של היתר והוה זוז"ג משא"כ אם נפלו שנים של איסור לא די אם מדליק שלשה כיון שרק אחד מהם היתר ושנים של איסור ורוב האור בא מן האיסור. מחבר ס"ד אין חוששין לפתילות לחלפם עד שתכלה. ונלענ"ד טעם ע"ז דהא כיון דאתעביד בי' חדא מצוה באותה פתילה לעביד בי' גם מצוה אחריתא ועוד שדולק טוב יותר אם דלקו פ"א ובאבודרהם ובכ"ב אי' שנהגו להחליף ואפשר ליתן טעם למנהג לפי דברי תוי"ט דבכל לילה הי' מחלפין הפתילות במקדש ונ"ח הוא זכר למקדש