התעוררות תשובה חלק ד שעד

כי אם לבני בית א"כ כל זמן שאין בני בית ישינים צריך פרסום ניסא עד עמוד השחר עכ"ל. משמע מדבריו דצריך להיות דולק כל הלילה הגם שי"ל דכוונתו דחיוב להדליק הוא עכשיו כל הלילה מ"מ מדלא נקט בלשונו צריך להדליק אלא נקט צריך להיות פרסום נס עד ע"ה משמע כך דצריך להיות דולק עד ע"ה וסברא הוא כיון דהיכירא מבפנים ומה גם לדברי ב"ח שמפרש שתירוץ ראשון בגמ' וז"ל ור"י ור"ת כתבו דנהגו כלשון ראשון ולשון ראשון אסור לכבות או להשתמש לאורן לאחר שדלקו השיעור שהרי לתי' ראשון לא הוזכר שום שיעור והכל שוה ומדינא נמי אסור עכ"ל ואף שדברי הב"ח נראים דוחק (וי"ל איפכא כיון דאין היכר רק לבני בית והם ראו אותה ונתפרסם הנס אצלם די בראיי' בעלמא ואי"צ שעור כלל) שהרי אי הלשון ראשון סובר כך למה לא יהא מדליק ללשון ראשון כל הלילה אחר שתכלה רגל מן השוק ג"כ כיון דמצוה הוא ולמה קאמר הגמ' דאי לא אדליק משמע אחר חצי שעה לא ידליק עוד ויותר טוב לומר שהלשון הראשון סובר דאי"צ שעור כלל כיון דהדלקה עושה מצוה וכבתה אין זקוק לה כל שדלק אפי' קצת יצא אך יש ליישב הב"ח דעיקר הפרסום הוא עד דכליא ריגלא וכו' לכך אי לא אדליק מדליק בברכה ויוצא ידי עיקר המצוה אבל אח"כ אינו יוצא ידי עיקר המצוה ואינו מדליק עוד הגם שקצת מצוה איכא מ"מ כיון שעבר זמן עיקר מצותה א"צ להדליק עוד וכן מוכח מלשון רבינו מעיקר' מצוה כל זמן שיש עוברים ושבים קצת. ד"מ סק"א פי' ר"ש דגם עכשיו הי' מצריך לעשות פתילות ארוכות. ונ"ל דאף בזמן הדלקה צריך ליזהר בזה"ז להיות עם שקיעת החמה דהא בתוס' ד"ה אין היכירא אלא לבני בית משמע אבל היכא דיש ג"כ היכירא לר"ה צריך לדקדק בזמן הדלקה ג"כ הגם שיצא אם ידליק אח"כ כיון דאיכא לכה"פ היכירא לבני בית אבל לכתחלה צריך לדקדק כנ"ל. רמ"א ס"ב ומ"מ טוב ליזהר גם בזה"ז. ולדידן דמדליקין בחלון הסמוך לר"ה פשיטא דצריך ליזהר מצד הדין דכל שעה ממעט מצות פרסומי ניסא נ"ח עדיף דלדחות פרסומי ניסא עדיף עיין מחה"ש בזה נ"ל דהרמ"א מיירי במי שרגיל להתפלל בצבור ואירע עתה דלא התפלל עיין לעיל סי' תל"ג במג"א לענין בדיקת חמץ. עט"ז ודעתו הי' על מנין הנרות שצריכין לאותו לילה. אבל אם הי' סבור שהוא ליל ויו והדליק ששה ואח"כ נודע לו שהוא ליל ז' וא"כ מתחלה לא הי' דעתו על כל השבעה נ"ל דמאן דמברך לא משתבש דלא גרע זה ממה שאנו מברכין על כל מנהג ומנהג זה להיות ממהדרין מן המהדרין הוא כמעט בכל תפוצות ישראל והוא מנהג ותיקין שמוזכר בגמ' ושפיר מברך אך יש לעיין קצת כאן דאיכא פלוגתא דרבוותא בין תוס' ורמב"ם על איזה אופן יעשה לקיים מצות הידור אפשר הוה כמו ספק אם מקיים המנהג כתיקונה אין לברך אבל נראה דלא משתבש לפי המבואר טעמא בד"מ כי לפי מנהגינו אנו יוצאין בין לרמב"ם בין לתוס' אבל שעשה ניסים לא יברך עוד הפעם דבשלמא מנהג מחוייבים אנחנו לקיים ממילא מברך וצונו להדליק אבל שעשה ניסים שכבר בירך פשיטא שלא יברך. באשל אברהם דאפי' בדרבנן תדיר קודם. נ"ל דהא כאן יש מצוה עוברת ולא אמרינן בי' תדיר קודם דהא כל שלא הדליק מיד בצאת הכוכבים בכל רגע ממעט הפרסום עד זמן שתכלה רגל לכן ידליק תחילה ואפשר לדידן דמדליקין בפנים אין אנו חוששין לדינא לזמן דגמ' רק לזריזות בעלמא כדאי' כאן ברמ"א ס"ב להקדים תפלה וק"ש קודם חוץ אם יש לו חלון הסמוכה לר"ה שרואין העוברים ושבים הנרות יקדים תחלה נ"ח. מג"א סק"ה ובני ביתו מקובצים יחד. יש ליתן טעם למה צריכין להיות בני ביתו מקובצין הלא אם הם אפי' בעיר אחר יוצאין בנר זה כדאי' בגמ' שאמר ר"ז כשהי' אכסנאי לא הי' מדליק כיון שהי' מדליקין עליו בגו ביתא וי"ל דטעמא לצאת אותן רבוותא דסברי אם גם מדליקין עליו בתוך ביתו יוצא בזה ידי מצות נ"ח מ"מ צריך לברך אם ראה נ"ח דחובת הגוף הוא לרואה ולא מיפטיר בברכה מי שהדליק עליו לכן צריכין בני ביתו להיות מקובצין לשמוע שהחיינו ושעשה ניסים כדי שיצאו גם בזה. מג"א סק"ו אבל מדסתם בשו"ע משמע שדעתו שיברך. והנה מדנקטו הרי"ף והרמב"ם השתי לשונות משמע דס"ל שתיהם הלכתא נינהו לפ"ז אי"צ להדליק כלל אחר חצי שעה ראשונה דהלכתא גם כלשון ראשון אי לא אדליק מדליק היינו שמדליק רק עד שתכלה רגל מן השוק שהיא עד חצי שעה ראשונה ואם גם נאמר שנקטו שני הלשונת משום ספק דהלכתא כמאן יברך ולפ"ז מי שהדליק ולא נתן בו כשעור שצריך להדליק עוד הפעם וליתן