התעוררות תשובה חלק ד שעג

שמחה יתירה ברבים על התחלת ליל חנוכה ומצות מנורה לכן לא ידליק אז נ"ח משום שמחה יתירה בחבורת בנ"א שאבל אסור בשמחה יתירה כל לי. מג"א סק"ד דהא בשבת ויו"ט מותר לעשות כרוכים. והנה לא"ז מותר להדליק בשבת כרוכים אפי' בחנוכה שרי ולדברי מהרי"א נראה דבחנוכה אסורה בד' וה' אם המה כרוכים יחד ובשבת י"ל דסבר דשרי דבדבריו לא הזכיר אלא חנוכה ואפשר דגם בשבת אסור ד' וה' למהרי"א משום דהוה כמדורה אבל שנים וודאי שרי לכ"ע כרוכים אע"ג דהוי אבוקה הא לא מצינו דאסור בשבת אבוקה ומדברי הרמ"א כאן לא מוכח לאסור אבוקה בחנוכה דלא קאמר אלא דהוי כמדורה ולא משום דהוי כאבוקה דמדורה אפי' בשבת אסור א"כ בחנוכה במדורה וודאי אסורה ושנים כרוכים יחד שהמה כאבוקה אינו ראיי' לאסור אלא מדברי המהרש"ל שסבר כך ואבוקה אסור אפי' שנים כרוכות ובשבת שנים שרי לכ"ע. בעט"ז אז אם יש לו נר אחד מותר כנלענ"ד. הטעם משום הרואה אומר דלצרכו הוא דנקט לה כדאי' בגמ' אפי' למ"ד הדלקה עושה מצוה אעפ"כ אסור לתפסו בידו דהרואה אומר דלצרכו הוא דנקט לה (אדלקי') וכאן שיש לו נר אחר לא יאמר הרואה דלצרכו הדליקו כיון שיש לו נר אחר ואפי' לדברי מלחמות דאוסר להשתמש ביש לו נר אחר ע"כ משום דלפעמים גם לצרכו מדליק כמה נרות וזה דווקא במשתמש אצלם אבל אי נקט בידו להאיר אין דרך ליקח שנים ובפרט כאן שהחשש בשהניח הנר למטה והנר אחר אינו אחוז בידו וממילא אי"ל דלצרכו אדליק שתיהם כיון דתפס בידו רק נר אחד. ש"ת סק"ח וברשות קעביד ואפ"ה אם הוזק חייב. וראיי' גמורה דהטור בחו"מ נותן טעם לזה משו"ה חייב שהי' שהי' לו לישב ולשמור שם אלמא דסבר דגם רבנן מודי להא דמצוה להניחו בתוך יו"ד אך על הרמב"ם ק' לי שמביא ג"כ זה הטעם אלמא דסבר כסברת רבינו ג"כ דמצוה להניחה בתוך יו"ד והכא לא מביא הך דינא כלל ויש ליישב קצת דהרמב"ם סבר כך דלמא משום טרחא אתי לאמנועי אבל זה שיש לשמור שם אינו טרחא טובא ובשביל זה לא אתי לאמנוע ממצוה ובטור י"ל עוד דהא דאמר רבא זאת אומרת היינו מר' יודא מוכח וכיון דאנן לא קיי"ל כר"י אלא כחכמים א"כ נדחית האי דינא דמצוה להניח בתוך יו"ד ע"ז מדחי הגמ' דלא מזה מוכח אלא שהי' להם קבלה שכך היא מצותה ורק רבא רצה להוכיח מר"י קאמר זאת אומרת וע"ז מדחה הגמ' ודלמא וכו' דמזה ליכא למשמע עיין במחה"ש אבל ההלכה אעפ"כ אמת הוא ולא נדחה דאי דינא. מג"א סק"ז דהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקי'. ונראה לי אם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ ובזה יש לחוש שהרואה יאמר לצרכו הדליקה וליכא היכר בעצמה כלל אבל כאן כיון דאין דרך להדליק נר למעלה מעשרים אמה לא יאמר צרכו הוא דמדליק אלא אח"כ שיראה אותו שמניחה למטה יאמר הרואה שלצרכו הוא דנקט בידו ונפ"מ עיין בעט"ז אם הי' הדולק אוחז נר אחד. בסי' תרע"ב ד"ה מצותה וכו' צריך ליתן שמן לתוכה כדי שתהא דולקת והולכת עד השעור הזה שאם היתה דולקת והולכת עד השעור הזה. והנה תיבות שאם היתה וכו' צ"ע וכי הא בהא תליא וצ"ל ואם היתה ונ"ל לפרש לפי דברי הב"ח כאן ס"ב דלתירץ ראשון דאי לא אדליק מדליק אי"צ שום שעור ואין לו שעור ואם נתן מעט יצא ואם נתן הרבה הכל הוא מצוה ואסור לכבותה או להשתמש לאורה לכך נקט שפיר הרא"ש לתי' א"נ לשעורו שצריך ליתן וכו' שאם היתה דולקת מותר לכבותה אבל לתי' ראשון דאי לא אדליק מדליק אסור עד שיכבה דהא הכל הוא שעור מצותה ולפ"ז אין צריך להגיה כמו שמגיה התפארת שמואל ברא"ש וראי' מכאן לדברי הב"ח והטעם כיון שאחר חצי שעה יש ג"כ קצת היכר כי הולכין עוד איזה בנ"א בשוק ויש היכר לאותן בנ"א המועטים ואפשר להגיה וצ"ל כיון דעכשיו דהיכירא לבני בית צריך להיות דולק כל זמן שהבני בית נעורים אבל י"ל אם ההיכר אינו אלא לבני בית כיון שראו אותה רגע אחד כבר נעשה היכר ופרסום וכבר יצא מצות נ"ח משא"כ כשמדליק בחוץ שיש בכל פעם עוברים ושבים חדשים. טור וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זה הזמן שעבר עיקר מצותה. משמע מהטור מדכתב עיקר' מצותה שגם אח"כ הוי מצוה וטעמא משום דאח"כ ג"כ עוברים ושבים קצת ואיכא פרסום קצת רק עיקר החיוב הוא חצי שעה ראשונה כל זמן שרבים עוברים ושבים וא"כ לדידן דהיכירא לבני בית הי' צריך להיות דולק כל זמן שבני בית נעורים ומצאתי בהג"מ בשם ב"י וז"ל אמנם כיון שאנו מדליקין בבתים מבפנים ואין כאן פרסום ניסא