התעוררות תשובה חלק ד שעא

כלי כדאשירה וכו' ע"כ משמע אפי' חזי למצוה אין שם תורת כלי עלי' לענין טלטול ושפיר נקט הרמ"א דהוי כאבן. בסי' תרס"ד מחבר ס"ז מ"מ אין הפסד לחוש לדבריו. טעם רבינו יעויין בב"ח שהמחבר איננו פוסק בזה כרמב"ם שהמוסיף על שתי ערבות עובר בבל תוסיף וגם ראיי' לזה ממרדכי ריש מגילה שמתרץ שלכך אין עושין ספיקא דיומא בפורים שאם יקרא בשני מיחזי כמוסיף משמע אפי מיחזי כמוסיף אסור בדרבנן וסברא הוא כיון שהוא בבל תסור הרה דאו' וממילא עובר בב"ת ועוד כל דתקון רבנן כעין דאו' תקון ודוחק גדול לומר כיון דלולב כל שבעה הוא זכר למקדש מהרה יבנה בהמ"ק ויאמרו אשתקד הוספנו על שתי ערבות עכשיו נמי נוסיף כיון דאינו דאו' אלא בבהמ"ק עצמו שם בקיאין ויודעין הם שלא נמסרה לכל אחד ואחד בביתו כמו יו"ט ושאר דברים ביצה לכל מסור אבל קה"ח רק לב"ד כמו חדש קודם אכילת עומר כדאי' ביצה ד' ע"ב. בסי' תרס"ו מחבר ס"א ומפנה אותם ממנה ולא קאמר רבינו ג"כ ומתקן את הבית לכבוד יו"ט האחרון משום דאסור להכין מיו"ט לחבירו והמג"א מביא ראי' מכאן דמותר להעמיד השולחנות סתם בבית לקמן סי' תרע"ב סק"ג. בסי' תרס"ח מחבר ס"ב ואם הוא שבת קוראין ז' ומתחילין עשר תעשר. במג"א ואנו מתחילין עשר תעשר אפי' חל בחול בפני שהוא זמן המעשרות והטור מביא ויש נוהגין להתחיל בכל פעם עשר תעשר הנה בגמ' מגילה אי' יו"ט האחרון קוראין כל הבכור מצות וחוקים ובכור ופירש"י שמתחילין עשר תעשר שיש בה מצות וחוקים וקשה למה להגמ' לומר קורין כל הבכור מצות וחוקים יאמר שקורין עשר תעשר וכל הבכור או עד סוף הסדר ועד דנקט קורין כל הבכור מצות וחוקים ובכור וכופל האי ובכור שני פעמים וגרסת הר"ן באמת קורין מצות וחוקים וכל הבכור ונלענ"ד דהעיקר קריאה היא מכל הבכור ואילך שנזכרו בה המועדות ויו"ט כמו בכל אחרון של יו"ט שקורין כל הבכור אך כיון שקורין כל הבכור וסמיך לי' הוא פ' עשר תעשר והוה זמן מעשרות לכן קורין ג"כ עת"ע וזה שפירש"י אלא שמתחיל עת"ע שהעיקר היא כל הבכור אלא שמתוך עת"ע לכן מהראוי שיקרא הכהן מעת"ת ופרשת כל הבכור שהוא עיקר חיובא דיומא כי הוא אחד מהקרואים הראשונים לכן יקרא ג"כ מה שהוא עיקר חיובא דיומא היינו כל הבכור לכן נקט הגמ' קורין כל הבכור וקורא את הכל. בסי' תר"ע מחבר ס"א יש מי שאומר שאין להקל להם. תמי' לי למה מביא המחבר בשם יש מי שאומר הא מפרש טעמי' בב"י משום כדי שיהא היכר שאסור להשתמש לאורן וא"כ משום סרך אסור נטו בה ובזה הכל מודים דדברים המותרים וכו' רק הב"י משיג על הטעם שאמר כך על הנוהגים שלא לעשות מלאכה כל היום משום שאין בו צד סרך אסור אבל בלילה כל זמן שהנרות דולקות מודה הב"י והביא הכא בשם יש מי שאומר ודוחק לחלק דגם בזה לא הוה סרך איסור אלא היכר הוא כדי שלא יטעה. בסי' תרס"ח מג"א סק"ב אוכלין בסוכה ואין ישינים בסוכה. והנה אכתוב כאן שמשמע מכל הראשונים ומסתמא דגמ' במס' ר"ה מבואר להדיא דישינים וכן מוכח מש"ס סוכה סוף פ' החליל ומובא במחבר סי' תרס"א להלכתא בשמיני בחו"ל אין פורש מסוכה דצריך לישב בה ואינו עושה היכר מוכח להדיא דאדרבה דצריך לישב בה אסור אפי' היכר לעשות שעושה כמי שאינו רוצה לצאת ומסתברא דיו"ט שני עשאוהו חז"ל כראשון לגמרי וזה נגד דברי ראבי"ה שסבר שאסור לישן בליל שמיני שעליו בנאו האחרונים ראייותיהם וא"כ ק' לי מאוד כיון שכמעט כל הראשונים סוברים ומסתמא בגמ' נמי משמע מר"ה ומסוכה וגם המחבר פסק כך סתם וגם הרמ"א אינו מגיה מאומה מאין יצאו להקל כ"כ שלא לישן והנה ד"ז בל"ס שראו כך מגדולי עולם ועל כן עליהם תמוה מאוד כי הובא לעיל סי' ר"מ בשם האר"י ז"ל שליל ש"ע אסור בזווג והנה שמיני רגל בפ"ע הוא ואך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון של חג לכך צריך לקיים ושמחת אתה ואשתך והנה ביו"ט של סוכות מותר בת"ה לכך יכול לילה אחד לצאת מסוכה לקיים המצוה כי חייב לה מצד עונת ת"ח שהיא ג"כ ביו"ט וגם מצד שמחת החג לרבות כל מיני שמחות אבל בשמיני שאסור בזווג והוא רגל בפ"ע יכול לקיים בהא דא"ר יוסף בעירובין נשי עמי תגרשון מבית תענוגי' אפי' באשתו נדה א"כ צריך לקיים במה שיש לקיים בדבר אחד לכן נהגו ג"כ שלא לישן כיון שאנו נוהגין לישן בלי אשתו בסוכה ומי שאינו נוהג כך ועושה א"כ בלא"ה פטור מסוכה אבל מי שאין לו אשה חייב מצד עיקר