התעוררות תשובה חלק ד שע

מ"ע משום זלזול יו"ט שני אף שאינו מלאכה א"כ ג"כ לענין זה בלתי ספק הוא כמו יום ראשון וצריך לילך למקום לולב ויש לחלק הא אין הזלזול ניכר בזה אם ילך למקום המתפללין ויש לחלק בהנחת תפילין הזלזול הוא לכל העולם תמיד ובכל יו"ט משא"כ כאן דאין דבר זה מתרמי אלא פ"א ליחיד מ"מ מש"ס סוכה משמע דאפי' בכה"ג דחינן מפני הזלזול דהא מהי"ט אין לוקחין בזה"ז הגם דבקיאין בקביעא דירחא ביום א' אם חל בשבת משום דעושין שני ימים והוה הראשון כספק אע"פ שאנן וודאי בקיאין בקביעא דירחא וודאי דאו' היא וכן אין בכל יו"ט רק משכחת לפעמים באיזה שנה ואיננו כמו הנחת תפילין שהוא בכל יו"ט ויו"ט משא"כ לולב בשבת מתרמי לפעמים באיזה שנה ובכל זאת חיישינן לזלזול קל כזה שאינו אלא גזירה דרבה אבל מה"ת מחוייב אעפ"כ תקנו חז"ל שלא ליטול לולב דאו' בשבת ומשום דעושה שני ימים מספיקא לא דחינן גזירה דרבנן וזה ראיי' שאין עלי' תשובה להחמיר ביו"ט שני בכל הדברים כמו הראשון ואותן המקילין ומזלזלין עתידין ליתן את הדין רק מה שגם אבותינו הקילו משום דהוה ספק לדידהו ולפעמים ס"ס גם אנחנו יכולין להקל בו והמקילין בשאר דברים לא מצאו ידיהם ורגליהם בראשון שחל בשבת שאין נוטלין לולב [והנה כל ראי' זו אינו אלא בדבר שנוהג לכל ישראל יחד אבל בדבר שנוהג ליחיד בלבד אינו ראי' משם] בדבר שנוהג לכל ישראל אבל מה שאינו שייך למלאכת ושביתת יו"ט ואירע לפעמים ליחיד כגון ספק אם תקע ביום שני מקילין דזה לא מתרמי אלא ליחיד באקראי וגם להיחיד איננו ניכר הזלזול דאינו יודע דמשום ספק מקילין לי' ואין צריך לתקוע כדאי' במג"א ואינו מנכר הזלזול כי אולי גם ביו"ט א' הי' פוסקין לו כך ואם יארע ליחיד אותו ספק בראשון מלתא דלא שכיחא היא אבל מה שנוגע לענין שביתה ממלאכה ומשבותים אין שום חילוק בין ראשון לשני ועיין המג"א בהל' יו"ט גבי ספק מוכן אבל בדבר מלאכה בשבות אין שום חילוק לדברי הפוסקים וטעמא דמסתברא כיון דבראשון לדידן ליכא ספק אלא וודאי יו"ט ואסור הכל מצד שהוא וודאי יו"ט וכיון שתקנו חז"ל לעשות כראשון כל מה שאסור בראשון אסור בשני. בסי' תרנ"ב טו"ז סק"ג דלא עבדי יו"ט שני משום ספיקא דיומא. ובגמ' מתרץ דמיירי ביו"ט שני דרבנן מוכח דחוה"מ מיקרי ג"כ יו"ט וזה לא כמו שכתב המג"א בסי' ת"צ דאי"ל בחוה"מ הרחמן ינחילנו ליום שכולו טוב דלא מיקרי יו"ט וי"ל דמיירי ביו"ט שני לדידן דאינו רק דרבנן ומיירי שיצא חוץ לתחום ללות ולקבור המת דמותר ביו"ט שני ומותר גם לחזור שכל היוצאין חוץ לתחום לדבר מצוה מותרין לחזור כדאי' בגמ' ומיושב נמי קושית התוס' ועיין בגמ' דף ל"ח אבל יש ראיי' מריש לולב הגזול קא פסק מתני' כ"ש יום א' וכ"ש יום שני דמיירי בא"י ובזה כ"ע מודים אפי' המקילין לעיל הובא מקור הפלוגתא ברא"ש דאזל הכא האי טעמא. מג"א סק"ד דלשון מטביל משמע דרך טבול בסעודה. וצ"ל דהאתרוג הי' גדול הרבה דאם לאו לא יצא בהנשאר כדאי' בהג"ה סי' תרמ"ט ס"ה. בסי' תרנ"ז מחבר ס"א אביו חייב לקנות לו לולב. עיין טו"ז ונראה לומר דהא המחבר נקט לדידן דעושין יו"ט שני א"כ אם מקנה אותו אביו ביום א' לאחר שיצא בו וקטן אינו מקנה והוה ביו"ט ב' שאול ואינו יוצא בו משום דגם ביום ב' בעי לכם משום ספיקא דיומא הובא ברמ"א לעיל סי' תרנ"א ס"ה וצריך לקנות לו לולב דהרי חייב לחנכו וצריך ג"כ להיות שלו של קטן בשעה שיוצא ופשוט הוא ע"כ נקט המחבר חייב לקנות לו לולב אבל מתני' תנא בא"י ודווקא ביום א' בעי לכם ולמחר יוצא בשאול לכן אחר שיצא הוא יכול להקנות לקטן הלולב ולמחר יוצא גם הוא בשאול. בסי' תרנ"ה טו"ז סק"ג שרי לטלטל הלולב לצורך גופו ומקומו. אך כיון דנקטו הפוסקים הטעם משום דהוה כאבן ואבנים אסורים לטלטלן אפי' לצורך גופו או מקומו דדווקא מידי דהוה כלי מותר וכן מסתבר דלולב לא הוי כלי דהא אגוד הוא ואין ראוי לכבד הבית ובפרט שמקפידין עליו לכבד עמו הבית אפי' לאחר סוכות דהא תשמיש מצוה נזרקים אבל לא עושין בהן דבר מגונה וזלזול גדול אך היכא דחל יום ראשון בשבת דעדיין לא נעשה בה מצוה אפשר שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס כיון שדמיו יקרים מחמת המצוה ומקפיד שלא יפסל והנה הב"ח מסופק בזה אם הקצה אותו למצוה אם קודם שמקיים המצוה אם מותר ליהנות אבל הטו"ז ריש סי' תרס"ה אוסר והנה בתוס' סוכה אי' בפי' דלולב אין שם כלי עלה דף מ"ב ע"ב פיסקא טלטול בעלמא הוא וז"ל אע"ג דחזי למצוה שייך בי' איסור מוקצה לטלטל מאחר דאין עשוי