התעוררות תשובה חלק ד שסט

אין כאן בשעת אכילה שום מצוה לשום אדם ומיושב בזה קושית המג"א ריש סי' הנ"ל. בסי' תר"מ מחבר ס"א וכן מי שח"ע וחב"ח חייב. וודאי מצד חציו וודאי ולא מספק כמו טומטום ואנדרוגינוס ונפ"מ שצריך לברך אפי' למ"ד שנשים אין מברכין על מ"ע שהז"ג שם ס"ג שהוא כבן חמש וכבן שש חייב בסוכה. יעויין טו"ז והנה הרמב"ם פסק גבי עירובין בן שש שלימות וכאן בן ה' או בן וי"ו ונ"ל דהא בעירובין אי' דף פ"ז ע"א ברייתא קטן הצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ואין צריך לאמו אינו יוצא בעירוב אמו וע"ב אי' קטן הצריך לאמו יוצא בעירוב אמו עד בן שש מוכח דעד בן שש מיקרי צריך לאמו וקאמר הגמ' דרב אסי סבר עד ועד בכלל בן שש שלימות ואי' בחולין דף נ"ח ע"א כל שיעורי חכמים להחמיר אי אמרינן עד ועד בכלל הוה חומרא אמרינן כן ואם הוה קולא אמרינן עד ולא עד בכלל ובר"ן שם בדאו' אזלינן לכל צד לחומרא [ונ"ל משום ספק דאו' לחומרא] והנה משתי הברייתות מוכח דעד בן שש מיקרי צריך לאמו וגבי סוכה דאו' לחומרא אמרינן עד ולא עד בכלל ואמרינן לחומרא בן חמש והיינו דנקט כבן חמש וכבן שש משום דמצד ספק אתאן עלה וספק דאו' לחומרא אבל גבי עירובין דהוה דרבנן נקטינן להקל [הגם שחנוך הקטן למצות סוכה ג"כ לא הוה רק דרבנן מ"מ י"ל דעיקרו דאו' אזלינן ג"כ לחומרא עיין בזה תוס' ביצה דף ד' ע"ב. מג"א סק"ט דווקא ר"י שידוע שהי' מאניני הדעת: א"כ מי שידוע לכל שהוא מאניני דעת כל מה שמצער אותו כמו שתסרח המקפה יכול לצאת מן הסוכה ולדברי הטו"ז דווקא אם הדבר שמצער אותו שוה לכל אניני הדעת כמו שתסרח המקפה. בסי' תרמ"ד מג"א סק"א וכן נראה דמ"ש משופר ומגילה. והנה משופר ומגילה אין ראיי' דהתם אין מברך זמן על עשייתם רק בשעת מצוותם לכן מברך תחלה גם שהחיינו קודם המצוה משא"כ בלולב דעיקר מצות לברך שהחיינו בשעת עשיי' רק אנו נוהגים להמתין עד שעת מצוה א"כ כיון דאז אין עיקר חיובא לברך שהחיינו למה יפסיק בין ברכת המצוה למצוה ויברך שהחיינו אחרי נענוע הראשון כל זמן שעוסק בניענוע דהא אפי' ברכת על נטילת לולב נמי יכול לברך אז ומכש"כ שיכול לברך אז ג"כ שהחיינו ולא גרע מברכת המצות עייש"ה. בסי' תרמ"ח מג"א סק"ד וזה דבר שהחוש מכחישו. ונ"ל שהב"ח לשיטתו שרוצה לפרש קליפתו החיצונה היינו קליפה דקה העליונה הירוקה עיין טו"ז סק"ו ונימוח לפ"ז ג"כ קליפה העבה הלבינה וממילא נראה וניכר מתוכו כנראה להדיא מדבריו כוונתו. מג"א סקי"ג דהוי רוב היקפו אע"פ שאין רובו של כל האתרוג. ולענ"ד אינני מבין האיך מדקדק זה כי יש לפרש אם השנים ושלשה מקומות מתפשטים עד שכל הצד כולו היינו האתרוג מצד אחד מלמעלה למטה כולו נראה כמנומר עדיין כשר (לשיטת הרא"ש דהכוונה ברובו רוב האתרוג כולו) ואם הולך עוד קצת נימור לצד השני ממילא הוה רוב אתרוג ואינו מוכח לדקדק דהכוונה על רוב הקיפו והוא חומרא אם הוא למטה באתרוג שבקל הוא רוב הקיפו וצריך לעיין בזה לדינא. מחבר ס"ו ויש פוסלין אפי' במעוטו. ובחוה"מ יש להקל בזה ולסמוך על הטו"ז סי' תרנ"א סק"ט. בסי' תרמ"ט בטו"ז סק"י ע"כ נוטלין ולא מברכין על פסולי יו"ט ראשון. וגם אבותינו הי' נוטלין ביום שני פסולי ראשון בלא ברכה דלמא אתמול יו"ט והיום הוי חוה"מ ויוצאין וליכא זלזול ליו"ט שני אפי' ביום ראשון נוטלין הפסולין אם אם אין כשרים לזכר כדאי'. בסי' תרנ"א מג"א סק"א יותר טוב לילך למקום שיש בו לולב מלילך למקום שמתפללין. נ"ל דה"ה ביו"ט שני יש לילך למקום לולב דממ"נ אי יו"ט הוה א"כ לולב מה"ת קודם לתפלה מדרבנן ואי חוה"מ הוה מחוייב ג"כ בלולב לכה"פ מדרבנן כמו תפלה מדרבנן כמו גבי ר"ה גם ביום ב' מוטב לילך למקום התקיעות ממ"נ אך לפי הרמב"ן שסובר דהא דכ' בקרא אשר תקראו מקראי קודש היינו שיאספו יחד בבתי כנסיות ולקדש היום בתפלת יו"ט ולקראותו קודש והמחבר סי' תצ"ז כ' וכן אנו נוהגים שגם בחוה"מ אמרינן מקראי קודש א"כ התפלה הוה דאו' בצבור ולולב אנן בקיאין ולא הוה אלא דרבנן א"כ טוב לילך למקום המתפללין ובנטילת לולב אין מקיים מק"ק דהא לא הוה אלא דרבנן ואפי' אי ליתא להא דרמב"ן מ"מ טוב יותר לדחות לולב דרבנן מקמי הרבה מצות דרבנן תפלה בצבור וקדיש וברכו אך הא מצינו כשחז"ל תקנו יו"ט שני כראשון לגמרי ואין מניחין תפילין שהוא שמונה