התעוררות תשובה חלק ד שסז

דיש לומר בשיעור שלם מאוכלין שאינם ראויים גזרו רבנן אטו אוכלין הראוין דמחייב עליהן כרת אבל בפחות מכשיעור דגבי אוכלין הראויין אינו רק איסור דאו' ולא לאו ועשה בהא לא גזרו רבנן באוכלין שאינם ראויין פחות מכשיעור אטו אוכלין ראויין דגבי ראויין אינו אלא איסור אבל לכתחלה לא יאכל אוכלין שא"ר דהא הוי איסור דאו' גבי אוכלין הראויין ומצינו הרבה דברים כך דלכתחלה לא יעשה אבל איסור דרבנן ממש ושחייב עליו מכת מרדות אינו יעויין בפמ"ג בהקדמה והנה הרמב"ם פירש כך אימר דאמרי אנא דיעבד לכתחלה מי אמרי פי' אם שתה חומץ חי מעט פחות מכשיעור לכתחלה לא ישתה אכלו משקין הראויין פחות מכשיעור דהוה אעפ"כ איסור דאו' אימור דאמרי פורתא פחות מכשיעור טובא דהיינו כשיעור מי אמר דזה ממש איסור דרבנן אטו שעור שלם ממשקין הראויין דחייב עליהם כרת ומחייב עליה מ"מ אימור דאמרי חי אבל מזוג מי אמרי דעל מזוג חייב כרת ג"כ ואמר אימור דאמרי מדריגות מדריגות לאשמעינן בכל פעם איסור יותר ומה שהביאו להרמב"ם לפרש כך משום קושיא אלימתא דאי נימא טובא מי אמרי דאי שותה חומץ חי הוא חייב כרת א"כ אפי' מעט יהא אסור מה"ת דהא ח"ש אסור מה"ת והיכי אמר רב גידל אימר דאמרי פורתא [ודוחק כומר אימור דאמרי פורתא היינו בדיעבד אבל לכתחלה אסור ומדרבנן וסבר כר"פ דח"ש אסור מדרבנן דיותר ניחא לפרש כך כאשר כתבנו ולוקים רב גידל כר"י כהלכתא] ובאמת על ר' ירוחם הובא ביתה יוסף דסבר דאם אכל מכל מאכלים שפטור עליהם הרבה מהם עד עד שהוא שבע חייב א"כ אפי' מעט יהא אסור מה"ת ואפשר לדחוק דר' ירוחם סובר מעט מדרבנן אסור כדמביא הב"ח משמו וסבר רי"ו כר"ל ואפשר לומר דסברא דח"ש אסור מה"ת חזי לאצטרופי יש מפרשים חזי לאצטרופי ממילא חל שם איסור על חצי זית ג"כ דאם לא כן היתירא הוא אכל אבל גבי יו"כ א"א לומר כך דהא המאכל היתר הוא רק על גברא מוטל החיוב שיענה את נפשו וצריכין לפרש כפשוטו היינו חזי לאצטרופי שאם יאכל עוד עד כשעור יהא חייב אבל גבי מאכלים שאינם ראויים וודאי לא יאכל עוד ולא שייך חזי לאיצטרופי ואינו אסור מה"ת ולרש"י ר"פ יו"כ שמפרש חצי שיעור פחות משיעור שלם משמע אבל כל שהוא אינו אסור אפי' מה"ת דגבי אוכלים שאינם ראוים צריך דווקא לאכול כ"כ כדי לשבר רעבונו כדאי' בב"ח והוי מעט רק ככל שהוא ואינו אסור רק מדרבנן. טו"ז סק"ח דאימת יום הדין עליו כל היום. וראיי' גמורה לזה מלעיל סי' רע"א במחבר דביו"כ מותר לקרות לאור הנר משום דאימת יו"כ עליו. מחבר' סי כ"ה שתיי' רביעית מצטרפין לכשעור. הה"מ דקדק על הרמב"ם שכתב שבשתיה מצטרף כדי שתיית רביעית א"כ כיון שפסק מעט באמצע השתי' וחזר ושתה א"כ ע"כ כבר הפסיק בשתי' והשתי' ששתה בשתי פעמים ע"כ הוא יותר מכדי שתיית רביעית ומתרץ שמיירי ששתה במהירות ושעור הצירוף כדי שתי' בינונית וקשה א"כ למה כ' המחבר פה סתם אבל באמת לא קשה בכאן הוא חייב כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית ואם מפסיק באמצע הצרוף כדי שתיית רביעית שלם. מג"א סק"ה בנותן חומץ הרבה בתוך המרק. דהעיקר החומץ לכך מברך עליו. בסי' תרי"ג במחבר ס"א שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג. משמע דסבירא לי' לרבנן לפסק דאינו אסור אלא מדרבנן מדנקט "שאסרו" ולא כ' שאסור ולעיל סי' תרי"א משמע דכולהו מדאו' מדכלבם המחבר יחד יו"כ וכו' אלא דלא ענוש כרת אלא על אכילה וכו' ומשמע מדאו' כולם אסורים צ"ל דהכתוב מסרו לחכמים לכן אמר לשון אסרו' עוד י"ל כל שאין מכוין לתענוג מדאו' שרי כדאי' ברמ"א ס"ג אך מדרבנן אסור והתירו דווקא במקום הפסד ממון או בדבר מצוה או במקום לכלוך כדאי' בתוס' ישנים ובר"ן יומא חילוקים אלו. טו"ז סק"ד דהא אסמכוה אקרא כ"ש סיכה דקילא עכ"ל. וי"ל דרחיצה כיון שאינו הולך ואינו מתכוין לתענוג שרי ועיין ברמ"א לעיל ס"ג דכל רחיצה שאינו מתכוין לתענוג שרי. טו"ז סק"ו בהאי מלתא שהיא ספיקא דרבנן. לענ"ד דאי משום לימוד תורה אע"ג דגדול הלימוד מ"מ לא התירו בשום מקום שום איסור אפי' איסור קל אודות לימוד לשעתו רק בלימוד לזמן הרבה או שילך אצל מי שיכול ללמדו תורה מצינו דכהן הולך לחוצה לארץ ללמוד תורה ומטמא עצמו בטומאת ארץ העמים. בסי' תרי"ח מג"א סק"י דיש לחוש לברכה לבטלה. וי"ל דצריך לקדש דהא מעיקר הלכה הי' צריך לקדש מה"ת כיון שהוא שבת ומ"ע לקדש רק משום יו"כ דאסור באכילה ובשתי' לא יכול לטעום ולקדש במקום סעודה אינו יכול לקדש וכאן