התעוררות תשובה חלק ד שסב

אבל האורחים המסובים סביב השולחן ואינם יושבים מול שיור אע"א ואין להם מה שיזכירם על אבילות ולכך צריך לחסר להם מאכל אבל הב"ה א"צ אך תינח אי יש לו בכל חדר וחדר שיור אע"א לפ"מ שכ' הא"ר לפי המהרי"ל אבל לפי שמיקל בשילת יעב"ץ דא"צ אלא בחדר אחד ממילא צריך לעשות היכר אם עושה הסעודה בחדר שאין שם שיור. בסי' תקפ"א במג"א סק"ז שמתחיל במצוה אומרים לו גמור. בכל בו אי' ערבית שלפניו וסברא הוא דהא מי שרוצה להתפלל סליחות יתחיל להתפלל ערבית שלא יהא אחר מתחיל במצוה אבל ראיתי בהג"ה מח"ס ז"ל שמיירי ערבית שלאחריו כיון שהוא נגד אברים ופדרים שייך ליום זה. טו"ז סק"ב כ"ע מודים דא"צ לברך. ולענ"ד לא נכון להוציא עצמו מספק מצוה דאורייתא שלא יכנס לספק ביטול ברכה דרבנן וי"ל דבזה חייב בציצית רק אם כבר הוא לבוש בבגד שיש לו ד' כנפות לא נכון להביא עצמו לידי חיוב מצוה שאח"כ יהא בספק לענין מצוה ברכה דרבנן. מג"א סק"ט הרוצה לעשות עצמו גדול עושה. עיין תוס' תענית דף י' ד"ה הרוצה לעשות עצמו שכתב שם כיון שמצער עצמו כוונתו וודאי לשם שמים ואינו עושה משום יוהרא ועוד דתענית בעצמו מכניע את האדם ולא יתגאה בזה דהא יש מתענים. שם דהאיש יש מתענים יותר מזה. פי' הגם דהגדולים מתענין על הצבור לעורר עליהם רחמים אבל יש מתענים הרבה תעניתים על עצמם וכוללים ג"כ ער"ה שהוא יום רצון. שם הוא בעצמו כא פסק כן רס"י תקע"ה וצ"ע. וראיתי בהג"ה אא"ז ח"ס ז"ל שמתרץ דהא באמת מתענין בכל ער"ח אך הגדולים שעוסקים בצרכי ציבור אינם רשאים להתענות משום שממעטים עי"ז ממלאכת שמים וכתב המחבר אבל בער"ה הגדולים מתענין פירוש נמי מתענין ד"מ סק"ב כלו הז' קודם ר"ה ומותר להתפלל. אבל אם לא נהג אבילות אפי' שעה אחת קודם יו"ט אינו עולה ומפסיק והוה תוך ז' ואסור להתפלל, שם במג"א ולמדו הכוונות ונהתפלות ותקיעות. ראיתי כתוב בספר שאם הש"ץ או התוקע אינם ראוים מעוררין דין על הצבור ואם הם טובים אז מעוררים רחמים. מג"א סקי"ב ומיהו לטעם הלבוש צ"ע. ואפשר הטעם דתענית בער"פ הוא זכר לנס מכת בכורות ותענית זה גופו הוא הודאה על נס שנעשה להם כי התענית במקום קרבן והוה כקרבן תודה וזה גופו שייך ליו"ט של פסח לכן נהגו להקל. שם סקי"ג א"כ אין לתקוע כלל. ואם חל ר"ה בשבת לשני הטעמים הי' מותר לתקוע בער"ה בתוך ביתו. בסי' תקפ"ב בב"י ד"ה והמלך כמו נושא הארון הברית כמו ארון הברית. ולפ"ז אם אמר מלך המשפט בלא ה' דהמלך ברישא יצא אבל ברב המאירי סוף מס' ר"ה אי' להדיא דלא יצא עיי"ש. שם ד"ה ויש מהגאונים וכו' כיון דעדיין לא חתם בברכה לא מיקרי סיים תפלתו. ואולי כוונתו כשיטת הראבי"ה שאם טעה ולא אמר ותן טל ומטר יכול לאומרו מיד אחר שסיים הברכה והוה כאלו אמרה תוך הברכה וא"צ אח"כ לחזור ה"ה הכא יכול לאמר בספר מיד אחר סיום הברכה והוה כאלו אומרה תוך התפלה ואעפ"כ שרי כיון דסלקה לי' ח"י ברכות שסיים שמונה עשרה והנה הגאונים לא דברו אלא מזכרינו וכתוב ובספר ולא הביאו ג"כ מי כמוך וי"ל דמי כמוך הוה שבח ולא שאלת צרכיו ושרי לאמרו בברכת מחי' מתים דהוה כמוסיף עוד שבח דשרי. שם בטור דמ"ש להזכיר מקרא קודש טפי מאסור עשיית מלאכה. וי"ל לשון הגמ' כך יכול לא קראו מקרא קודש (מס' שבועות דף י"ג) ופרש"י בתפלה נראה מגמ' זו דצריך לקוראו בתפלה מק"ק וגם מנהגינו לומר מק"ק בכל יו"ט ור"ה ויו"כ והנוהגין שלא לומר מק"ק יל"פ הגמ' שקרא מק"ק בתפלה כשאומר מקדש ישראל והזמנים אבל פשטות הגמ' משמע שקרא אותו מק"ק כמו מנהגינו. בסי' תקפ"ג מחבר ס"א יהא אדם רגיל לאכול בר"ה. משמע דיוכל לאכלם אפי' ביום מדנקט סתם בר"ה אם לא אכלה בלילה והמנהג לאכלם בלילה לעשות סימן טוב בכניסת היום קודם הבוקר שהוא זמן כתיבה ושעת הדין שבלילה אין הקב"ה דן. הג"ה ס"א והולכין אל הנהר לומר פסוק ותשליך. והמנהג שלא לילך בשבת ונ"ל משום דמוציאים הסדורים לומר הפסוקים וחוששין בשבת אולי יוציאו אותו למקום שאסור להוציא ובפרט לפי המג"א שטוב אם הנהר הוא חוץ לעיר ע"כ שלא יהי' חלוק נהגו שלא לאמרו בשבת בכל המקומות אפי' במקום שמותר להוציא משא"כ ביו"ט מותר הוצאה לצורך.