התעוררות תשובה חלק ד שסא

וממילא כיון שאסור ממילא ע"כ צ"ל היא מחלה ובאמת פטור הוא א"כ מה לי ליל חיוב עונה גרידא או ג"כ חיוב עונת ליל טבילה. בסי' תקנ"ו בש"ת סק"א חולה שאוכל בת"ב יבדיל תיכף במו"ש. וק' מי ישתה כוס הבדלה הא לתנוק אסור ליתן ולו לא התירו לו אלא לאכול כדי חייו אבל לא להתענג מכש"כ לשתות יין ואפשר כיון דהתירו לו לאכול ואינו מתענה שותה היין דהא צורך מצוה הוא אבל זיא דהא אסור לשתות כוס של בהמ"ז ושל הבדלה לגדולים מר"ח עד התענית הגם שצורך מצוה הוא רק אם ליכא תנוק מותר לשתות כוס הבדלה והוא דבר מצוי בכל שנה ושנה ולא גזרינן בי' אתי למיסרך וצ"ל כיון שאינו רק משום מנהגא לא גזרינן בזה ועוד אם נגזור בזה ליתן לתנוק ע"כ צריכים הגדולים לשתות דלא יוכל המנהג שלא לשתות יין מר"ח עד התענית למעקר מצוה מדרבנן דצריך להבדיל על היין ולשתות ממנו מלא לוגמיו ואם לא כן לא יצא א"כ יותר טוב שלא נחוש לגזירת אתי למיסרך מלהתיר לשתות הגדולים בעצמם ועוד מתי אתא למסרך שייך בי' דאם נגזור הגדולים מותר לשתותו וממ"נ מה שייך למגזר בי' ונ"ל שאותו חולה יתן לתנוק ולא שייך אתי למיסירך בשלמא אם כ"ע הי' מבדילין בליל ת"ב וכ"א נותן לתינוק שייך אתי למיסרך אבל כאן רק אדם אחד בלבד ואינו מתרמי לו ג"כ רק פ"א באקראי בוודאי לא שייך אתי למיסרך ושרי. בסי' תקנ"ז סק"א במג"א מ"מ בב"ה דליכא מנהג יש לאומרו. עיין בש"ת בשם א"ר אך נלענ"ד דאין לזוז כלל מפסק הרמ"א אף שאין אנו אומרים בתפלה רק במנחה מ"מ כיון שאכל בת"ב לכה"פ יזכור על שולחנו חורבן בהמ"ק ויתפלל עליו כמבואר בזוהר שאפי' בכל השנה יזכור על שולחנו חורבן בהמ"ק מכש"כ בת"ב בעצמו שאוכל. בסי' תקנ"ה בהג"ה ס"א אבל בלילה אסור מפני אבילות של יום. ופשיטא לי דיכול לברך שהחיינו דהא טעמא דלא שייך לומר בזמן הזה משום שהם ימים הרעים ולא שייך הכא דהוא ליל י"א ואי משום אבילות הא אבל מותר לברך שהחיינו כדאי' במג"א לעיל. בבה"ט סק"א דעשירי גופא חומרא דאחרונים הוא. דזה אינו משום אבילות דיומא אלא משום אבילות עצמו ובליל י"א לא שייך זה. ש"ת סק"ב גם בליל ויום עשירי אסור. הא דאסור כל היום טעמא בעי למה אין אנו נוהגין שלא לאכול בשר אלא עד חצות וי"ל כיון דבהמ"ק הי' דולק והולך עד שקיעת החמה ואחר חצות מיד מתחיל להיות בין הערבים ומתקרב לאט לאט אל השקיעה ומקצת היום ככולו בכל דיני אבילות לכך נוהגין להמתין עד אחר חצות אבל לענין שהחיינו דלאו מטעם אבילות הוא אלא שלא יפה לומר שהחיינו לזמן הזה וזה שייך עד שקיעת החמה שהזמן בלא"ה אינו מסוגל. בסי' תנ"ט מג"א סק"ז ולא פיטום הקטורת דלא מיקרי סדר היום. לולא דמסתפנא הייתי אומר דלעיל סי' תקנ"ד ס"ד כאשר מביא המחבר שאומרים סדר קרבנות ואיזהו מקומן מפני ששייך לסדר היום לא מגיה הרמ"א דאין אומרים פטום הקטורת הלא הוא בכלל סדר היום דמיירי ממנו המחבר לא מגיה הרמ"א ע"ז שא"א פטום הקטורת וקרבנות דהתם מיירי קודם התפלה והנוהגים שאומרים כולם סדר הקטורת קודם התפלה אבל הכא מיירי אחר התפלה ולא אומרים למנצח ולא פיטום הקטורת דומיא דלמנצח וכבר הובא ברמ"א שבני אשכנז אין אומרין אותו רק בשבת לכן מגיה שיחיד שאומרו אין לאומרו אחר התפלה. ש"ת סקט"ו ויכולים לאכול מיד אחר עשיית המצוה. לענ"ד כיון שת"ב הוא מחוייבים הכל להתענות מחוייבים בעלי ברית לצער בצרות הצבור וכיון שיו"ט דדבריהם מתענין לשעות להתענות עד אחר חצות משא"כ בער"ה שהוא רק מנהג משום תשובה ומותר לאכול מיד כיון שיו"ט שלו הוא. בסי' תק"ס מחבר סי"ב מחסר ממנו מעט. אבל בשבת ויו"ט ראיתי כמדומה לי בשילת יעב"ץ ז"ל שאין צריך ובזה יש ליישב לדברי טו"ז דרבותא קמ"ל שאורחים אע"פ שהוא סעודת מצוה למה לא נקט סתם בגמ' העורך שולחן לעשות סעודת מצוה דהו"א אף בשבת קמ"ל אורחין בחול וה"ה שארי סעודות מצוה שהם בחול כגון ב"מ ופ"ה וחתונה וסיום מסכתא וכדומה ואפשר לומר דדווקא בסעודה לאורחים צריך לעשות זכר לחורבן אבל כשעושה לעצמו סעודה אפי' סעודה גדולה א"צ דהא הטעם שצריך לשייר אמה על אמה נגד הפתח הוא על הפתח כדי שיתראה תמיד לבעל הבית שיושב בפנים שעל הרוב הוא יושב סמוך לקיר כנגד הפתח כך הוא במש"ז א"כ כיון דיש לבה"ב היכר בשיור אע"א כנגדו ממילא א"צ עוד היכר בסעודה