התעוררות תשובה חלק ד שס

בסי' תקנ"א מג"א סק"ב דריע מזלי' עד ר"ח אלול. עיין קרבן נתנאל שדווקא עד ת"ב ומגמ' אין ראיי' דאתיא כמ"ד כל החודש אסור ודרשינן מחדש אבל לדידן דפסקינן דרק עד התענית כמ"ד דדריש מחגה ומביא ראי' מהזוהר דתרין ירחין נקט עשיו ברזא דילי' ומהם רק ג' שבועות עיין בהגהות אאמו"ר זצ"ל שכ' להתיר ג"כ אח"כ. שם סק"כ ומה"ט נהגו איסור בבגדי שבת. שיטה זו היא שיטת הרמב"ן ונתן מג"א טעם דגם לדידן שייך גיהוץ דהא יוצאין מתחת מכבש ופשיטא דה"ה אם בגדי חול עדיין גיהוצן ניכר שאסור ללבשן מר"ח עד התענית דהא אפי' בשבת אסור מטעם גיהוצם ניכר. שם סקכ"ח שלא הי' מקריבין ממנו קרבן. עיין בלבושי שרד ונ"ל ליישב דהא טעמא קאמר המג"א דמותר לשחוט ביום ד' דא"כ דאי מימנע ולא יסחוט ולא יהי' בשר לאכול על שבת אבל ע"ז ק' הא יכול לאכול בשבת בשר עוף ע"ז מביא וכן מ"כ ואין שמחה אלא בבשר בהמה לכך מותר לשחוט כדי שיהי' בשר בהמה. שם סקל"ג וכתב הר"א דגם לגמר מצוה עושין סעודה. והובא בהג"ה אשירי סוף ר"ה שבמדרש למד משלמה מחינוך בהמ"ק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה. שם סקמ"ב דהא לא מצינו שאבל אסור לברך שהחיינו. רק אבל לא יברך שהחיינו בליל א' של חנוכה בבהכ"נ לכך לא ידליק היינו משום שמחה יתירה להדליק בבהכ"נ לילה ראשונה אבל בביתו באמת מברך שהחיינו כמובא שם. בסי' תקנ"ד מג"א סק"ד נ"ל שרוב הפעמים נותנים בצלים וביצים באפונים. י"ל עיקר המאכל הוא האפונים ובצים ובצלים טפלים להם ורוב פעמים עושין כן ובטל לגבייהו משא"כ בדג וביצה שעליו שלמדו מע"ת דהוה הביצה בעין וכה"ג מחלק התוס' גבי בישולי נכרים בין נתערב בו בין הוא בעין עליו וה"ה לביבות ממולאים דכ"א הוא בעין ונאכל כ"א לפעמים בפ"ע וגם לא הוה הגבינה טפל כ"כ ללביבות אסור ולפ"ז הנוהגים לאכול במדינתינו מאכל מעיסה חתוך לחתיכות ארוכות ומפזרים עליו גבינה מותר דהוא טפל גמור ומיעוט הוא ורוב פעמים אוכלין מאכל זה בדבר המפוזר עליו ליתן טעם טוב בו. בסי' תקנ"ד מג"א סק"ו כיון שאומרו דרך בקשה שרי לאומרו במנחה. יש להסביר דבר זה אם דרך תפלה ובקשה שרי למה אין אומרים בבוקר הנה במנחה לעת ערב הציתו אש בהיכל כדאי' בגמ' סוף תענית ואי' בח"ס ז"ל דלכן מתענין בתשיעי ולא בעשירי שרובו של היכל נשרף בי' וכיון דבאו בה פריצים וחללוה בתשיעי לעת ערב נעשה חולין מיד עוד בתשיעי וההיכל הנשרף לא הי' רק היכל חולין ע"כ הנה עד עת ערב אנו כאוננים לכן אין אנו אומרים נחם דאל תנחם בשעה שמתו מוטל לפני' תנן ולעת ערב כיון שנשרף ויצא לחולין והוה כאחר קבורה ומתחיל אז עיקר האבילות וממילא מתחיל אז הנחמה ומניחין תפילין כאבל מיום ראשון ואילך דת"ב הוה כמו מג' ימים ואילך כדאי' ברא"ש סוף מס' תענית ומתפללים ואומרים תחנה ובקשה כמו שאבל מותר להתפלל אבל בשחרית אינו מניח תפילין ואינו מתפלל רק לענין עיקר חיוב תפלה הניחו על הדין להתפלל ולכן מקילין בישיבת קרקע אחר חצות ומתפלל כמו אבל ביום א'. בסי' תקנ"ד מג"א סק"ט מיהו בט"ב שנדחה יש להקל. וי"ל דהא פשיטא לענין בשר ויין מר"ח ועד התענית מוקמינן אעיקר הדין דמותרין בבשר ויין רק בסעודה המפסקת אסורין מצד עיקר הדין. מחבר סי"ג אבל בחזרה אסור. דהא עיקר אינו מתכוון לתענוג שמשום הפסד לא גזרו על הנאה בע"כ לכן מותר לילך לשמור פירותיו ואולי משום שמא יתכוון ליהנות שגזירה קרובה היא לכן אסרו לו לחזור כיון שבזה אין הפסד אם לא יחזור. מג"א סק"כ דיש לסמוך על סברא ראשונה. בספר א"ר חולק וראה ראיתי הובא בספר שלא תטבול וממילא לא יהי' עליו חיוב עונה ליל טבילה אך נ"ל דזה אינו דא"כ תרחיק הרחיצה בחמין כל גופה והשטיפה ב' ימים עד מוצאי ת"ב דהא בת"ב אסורה לרחוץ בחמין ולעשות חפיפה (סי' תקנ"ד) וודאי אינו נכון אלא שתעשה הרחיצה חפיפה וטבילה בזמנה וכיון שטבלה ממילא חל עליו החיוב עונה אף שי"ל אדעתא דהכא מחלה מעיקרא עונתה היינו אם הדין כך דאסור אבל אם באמת אינו אסור לא מחלה ע"כ צריכין אנו לדון על עיקר הדין וממילא אנו יודעין אם מותר או אסור לכן נ"ל כיון דאנן נקטינן כהרמ"א דאסור סתם בליל שבת גם לת"ח אע"פ שהוא זמן עונתה שהוא מה"ת מ"מ אסור כאותן שיטות דנקטינן להחמיר