התעוררות תשובה חלק ד שנט

בצנעה יכול לערב בתנאי אבל לא לערב לרבים ביו"ט בתנאי רק היכא דיש למיחש לקלקול ודווקא בתבשיל שיש לו מאתמול או שבשל היום לצורך יו"ט אבל לבשל תבשיל לעירוב אסור כיון שצריך להניחו למחר לכה"פ עדיין גמר בישולו לשבת מי התיר לו זה התבשיל לבשל מכש"כ אם מניחו לשבת ולפ"ז אם גומר לבשל מה שצריך לשבת בעוד יום א' של יו"ט ואוכל התבשיל עוד ביו"ט שרי דהא מבשל אותו לצורך יו"ט כי איננו צריך עוד העירוב כי כבר בישל ואפה הכל כצורך שבת. בסי' תק"ל מג"א סק"א כתב התניא חייב לכבדו במאכל ומשתה ובכסות כשאר יו"ט. ומבואר במכילתא וכן הוא בגמ' חגיגה דף י"ח ע"א דחוה"מ קרוי מקרא קודש וידוע דכל היכא דקרוי מקרא קודש חייב לכבדו במאכל ומשתה וכסות נקי' וכן הוא בפירוש במכילתא פ' בא ויעוין לקמן סי' תק"ע מה שכתוב שם ואי"ל שהמכלתא קראו מקרא קדש לפי שסובר מלאכה מדאו' אסור ולהסוברים דרבנן אינו קרוי מק"ק ז"א דאדרבא משום מקרא קדש ילפינן איסור מלאכה כדאי' בחגיגה וז"ל הגמ' כיון שקרוי מק"ק דין הוא שיהא אסור במלאכה מוכח מק"ק הוא בכל גווני אפי אם המלאכה אינו אסור אלא מדרבנן וכן היא ברמב"ם הל' יו"ט מפני שקראו הכתוב מקרא קודש אסרוהו חכמים במלאכה. בסי' תקמ"ט מג"א סק"ב דאין מטריחין על הצבור יותר מדאי. ובירושלמי אי' דאם אדם מתענה לילה ויום מאור עיניו נחלש ואינו חוזר עד ארבעים יום ואם יתענה בתוך מ' יום עוד פעם מעל"ע לא יחזור מאור עיניו שאבד ע"י תענית הראשון מעולם לכך לא רצו להחמיר שיפסיק בי"ז בתמוז מבעוד יום כיון דבתוך כ' יום הוה ת"ב. בסי' תק"נ מג"א סק"ג ולכן בעל נפש יחמיר בכולן כמו בט"ב. ולפ"מ שכ' הטו"ז סי' תקס"ו סק"ה עכשיו מדינא חייב לנהוג חומרא כל ה' ענויים והנה למאן דמפסיק מבע"י אם חל ביום א' מבדיל במו"ש ונותן לתינוק וליכא למיחש משום דאתי למיסרך דהא אינו מוכרח שגם בפעם אחרת התענית יחול ביום א' שיהא צריכין להפסיק מבע"י אולי בינתיים יעברו הגזירות ומשום פ"א לא שייך אתי למיסרך עיין לקמן במג"א סי' תקנ"ו בפתיחה. שם סק"ה. באבודרהם אי' שאם חל י' בטבת בשבת שאינו נדחה משום דכ' כתוב לך את עצם היום הזה אבל ברש"י מס' מגילה דף ד' ע"א אי' על הא דתנן ת"ב מאחרין פירש"י ה"ה י' בטבת וי"ז בתמוז חזינן דלא כאבודרהם ואפשר לומר גם האבודרהם אינו סובר שמתענין בשבת אלא שאינו נדחה ליום ראשון וציין דכ' את עצם משמע דווקא יום ההוא של פורענות אבל באמת גם בשבת אין מתענין או אפשר שמתענין עד חצות שלא לשם תענית שאינו אסור אלא מדרבנן ומתענין רק לזכר (אבל באמת אם הוא מעונה אפילו זמן מה בשבת י"ל דאסור מה"ת וכן ביו"ט דצריך להיות כל היום בעונג ושמחה) ועוד נ"ל דוודאי בזמן שאין שלום ויש שמד ר"ל גם רש"י מודה דאם חל י' בטבת בשבת חייב להשלים משום דכ' בעצם (אם גם אין מתענין מ"מ דברים שבצנעה נוהג באותו יום כמו לדידן בת"ב שחל בשבת) אבל בזמן שאין שמד דתליא ברצו וכיון דבדעתם תליא אע"פ שקבלו להתענות מ"מ זה לא קבלו שאם חל בשבת להתענות כיון דאין מחוייבין לא יכולין להחמיר למיעקר עונג שבת דאו' והנה רש"י מפרש במתני' דמש"ה תנן ת"ב ולא שאר תעניתים משום ששאר תעניתים ברצו תליא מוכח כאשר כתבנו. מג"א סק"ה דהא א"א לחול בע"ש אלא י' בטבת. ואפשר לומר דהא באסתר תענית פסק רמ"א דאם נדחה הוא ליום ה' וחל ברית מילה אוכלין השייכים לברית והשאר מתענין למחר ביום וי"ו לכך נקט כאן ואם חלו לשון רבים אבל יש לדחות דאם גם מלשון רמ"א כ' השייכין לברית ולא כ' בעלי ברית משמע כל הקרואים השייכים לברית יכולים לאכול אפי' הם הרבה יותר ממנין ומ"מ י"ל דאין נדונים אלא כיחידים ואין מוציאין ספר תורה לקרות ויחל. מחבר ס"ד מכריז שליח צבור הצום. ונ"ל הטעם דהא הני ברצון תליא לכך מכריזין התענית ומקבלין אותן משא"כ יו"כ ות"ב אינם תלוים ברצו אלא חיוב הצבור הוא ומנהג האשכנזים כיון שלדידן לא תלו ברצון דהא כבר קבלו אבותינו עליהם ועל זרעיהם חובה א"כ בא החיוב ממילא ולא צריך קבלת התענית. בסי' קמ"ט בבה"ט סק"א מי שטעה ואכל בהם יתענה בה"ב מהרי"ל. עיין ש"ת בשם הא"ר אבל בתה"ד אי' דבכל התענית צריך אח"כ להשלים וא"צ להתענות יום אחר רק אם רוצה להתענות על שבא שוגג על ידו יתענה ואפשר שלא ראה דברי המהרי"ל וגם הא"ר לא ראה לדבר תה"ד.