התעוררות תשובה חלק ד שנח

מחזיקין לאיסור וכדומה למאן דאית לי' מוקצה גם בשל נכרי ויש להסביר דהוה כעין חזקה בחזקת שלא ניצוד ונלקט עד עתה וכן בחזקת מחוץ לתחום עד קרוב להבאה וראיי' גמורה מרשב"א עבוה"ק פ"א סי' כ"ו שכ' וז"ל גוי שהוא דר וכו' והביא דורן וכו' ושאין רוב אותן פירות נמצאים בעיר אלא מביאין אותן מחוץ לתחום ונסתפק אם הובאו לעיר מערב ולנו חוץ לחומה או לא, יש מגדולי המורים שאמרו שהולכין בזה להקל וכו' אבל הגאונים אמרו שאסורין עד שנודע בבירור שבאו היום בתוך התחום, ולדברי כולם יראה כי בערים ששרוי מבני המדינה והביא פירות שאין שרוי בעיר כמו ששרויין חוצה לה שהן מותרין ולמה ניחוש להן ספק של דבריהם והולכין בזה להקל עכ"ל הנה בראשון שמיירי שרוב פירות מצויים חוץ לתחום מביא פלוגתא כי בוודאי באו מחוץ לתחום מחמת רוב אך נסתפק אח"כ אם הי' בכניסת היום בתחום אבל בספק מעיקרא להקל ומוכח שאין דינים אלו אמורים. [כאן חסר קצת] מחבר ס"א צריך להמתין עד מוצאי יו"ט ושבת בכדי שיעשה. תמי' לי טובא דהא רבינו ז"ל פסק דדי במוצאי יו"ט ראשון בכדי שיעשה רק משום הכנה אסור גם ביום שבת שאחריו ולמה צריך עוד להמתין במו"ש בכדי שיעשו וצ"ע טובא, והנה בב' ימים של ר"ה ניחא דיום ארוך הוא והוה מוצאי אותו יום (שני) מוצאי יו"ט ראשון וכן בעבוה"ק להרשב"א כתב הטעם דיום ארוך הוא אבל בשבת ויו"ט הסמוכים קשה וי"ל שגם על מעשה הכנה זו צריך להמתין או משום שמא צוה או משום שנהנה מאיסור מעשה הכנה והנה במעשה איסור דרבנן לרש"י ולתוס' דבתחומין דרבנן לא צריך להמתין בכדי שיעשה א"כ ה"ה בזה לא צריך להמתין בכדי שיעשה ובאמת בתוס' עירובין שממנו נובע דין זה אי' שבת ויו"ט הסמוכין כמו שציין בב"י אי' רק סתם אסור עד מו"ש והטור הביא בכדי שיעשה אלו תיבות נוסף דהטור לשיטתי' פסק דגם בתחומין צריך בכדי שיעשו. שם בטו"ז סק"ז אבל אם הובא ביום וי"ו צריך במו"ש בכ"ש. ביש"ש אי' דכולי האי לא גזרינן שמא יצוה וגם לדידן הדין דין אמת דהא דמחמרינן בר"ה בשבת שאח"כ הוא משום הכנה משום זה אסור בשבת ולא שייך להמתין בכ"ש בהכנה ממילא אין אנו חוששין משום שמא יצוה לג' ימים דהא ביו"ט של גליות אנו מתירין לאכלו בשבת כפסק רמ"א. מחבר ורמ"א ס"ו. הגם דרש"י פסק כשמואל דחיישינן לקולא בספק תחומין אולי הכא דוודאי בא מחוץ לתחום וודאי הי' באיסור חוץ לתחום דהיינו כשנכנס שבת הי' ג"כ וודאי חוץ לתחום רק דספק אם בשביל ישראל או גוי בזה גם רש"י מודה לחומרא עיין מה שכתבתי על ד"מ דמניח בצ"ע על הב"י שמביא המרדכי בלי חולק. בסי' תקי"ח במג"א סק"ב אבל בעיר חוץ לעירוב אין קפידא כ"כ. פי' שהעיר מוקפת חומה רק חלקוה מבואות שיהודים דרים בה ממבואות הגוים והוה חלק גוים חצר שאינה מעורבת בה מותר לפוסקים דביו"ט מותר לטלטל בחצר בלי עירוב חצירות אבל חוץ לעיר שהיא כרמלית ואסורה ולפ"ז בעיר שלא תקנו המבואות בצורת הפתח וכדומה והנה כל העיר דינה ככרמלית אסור להוציא גם מחצר לחוץ לרחוב כיון שהוא כרמלית. שם מג"א סק"ז והמיקל בבית לא הפסיד. וסולם קטנה של בית בשבת בבית שרי לכ"ע. בסי' תקכ"ז בטו"ז ס"ק ק' פשיטא דאל"כ האיך יבשל ביו"ט לשבת. ונ"ל דאם יבוא השואל לחכם לא יאמר סתם שמותר לבשל לשבת שיסבור שבדיעבד מותר לבשל ויהא קל בעיניו הברירה במנה יפה לשבת או האיסור אופין מיו"ט לשבת ק"ו לחול אלא יאמר שמותר לך לבשל יען כי הנחתי בעדך ע"ת. שם בב"י בד"ה ומ"ש ויכול להניח העירוב וכו' ועוד כיון דאין אופין אלא על האפויה. דלא חשיב כלל והוה תחלת בשול ביו"ט עצמו. שם בב"י ואין בתבשיל שייך זכרהו. דטעמא דזכרהו דדעתו של אדם על פתו וסעודתו ותמיד זוכר עליו ונזכר עי"ז תמיד שעירב כן משום שבת שאחר יו"ט ובורר מנה יפה לשבת ואם עברה צורתו לא חשיב התבשיל ואין דעתו עליו. ב"ח ס"ה דיכול לסמוך עליו בידיעה זו ביו"ט בעצמו. ונ"ל דאם בא לשאל שלא הניח ע"ת לא יתיר לו החכם לבשל סתם אלא צריך שיאמר שהוא הניח בשביל כולם ויוכל לסמוך עליו ומותר מכח זה לבשל וידע השואל שמצד ע"ת מותר לו לבשל ולא יסבור שבדיעבד מותר לבשל בלא ע"ת. מחבר סכ"ב יכול לערב בתנאי אם היום קודש וכו' נ"ל היכא דטרוד אסור לסמוך שיערב למחר ע"ת דמרש"י משמע דאסור רק בדיעבד משום כבוד שבת התירו משא"כ בתחומין וקצת י"ל כיון דהתירו התירו ואי' בש"ע שדווקא לעצמו