התעוררות תשובה חלק ד שנז

לכן מבטלין לכתחלה (דפסק הרא"ש בכל איסורי דרבנן אין מבטלין איסור לכתחלה ואפי' כבר נתערב אסור להוסיף עליו עד ס') משא"כ המחבר דביו"ד סי' צ"ט פסק דדרבנן לחודי' אפי' בלא מיקלי קלי מבטלין בהוספת ההיתר וממילא מיושב הרא"ש דכל השקיל וטריא דגמ' קאי בנפלו לתוך התנור הכוונה תנור בוער (והא דנקט בגמ' ומסיקן אין הכוונה שמדליק אח"כ האש ומסיקן אלא כיון שהתנור בוער האש ממילא אם מניח העצים על העצים הבוערות בהנחתן מסיק אותם ממילא ידעינן דמיקלי קלין) ומותר לבטל משום דניכר ומיחזי שרוצה להסיק העצים בתנור ולא מיחזי כמתקן כמבטל איסור דאי לא הי' אסור משום דבלא"ה אסור לבטל איסור בשבת ויו"ט משום דדמיא כמתקן הובא במג"א סי' ש"כ והיינו ומסיקן בהנחתן ולא מיחזי כמבטל ולא שייך בו כמבטל איסור (כמו אם מדלה מים בכלי טמא שמותר משום דלא נראה כמתקן אלא כשואב מים כדאי' בש"ס ופוסקים) וידעינן דמיקלי קלי והתרצן על קושית דשיל"מ הוא אשמעינן בתירוצו דמיקלי קלי חידוש דין כיון דקלי הני עצים אם לא יהנה גבייהו מיד רק עד למחר אחר שנעשה אפר אין יכול להניח מהן כיון שאין יכול לבשל באפר קר ובפרט כמו אצל שלהבת ופחם וממילא לא מיקרי דשיל"מ אם נפסד הדבר כדאי' בר"ן ושו"ע יו"ד סי' ק"ג דאם נתקלקל המאכל לא שייך בו לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. בסי' תקי"א בטו"ז סק"ח בסופו ודבריו נכונים עכ"ל. לדברי המחה"ש תרנ"ח דווקא באיסור קל זה פסיק רישי' היכא דאין מכוון ג"כ מותר משא"כ בשאר אסור דרבנן גם הרש"ל וטו"ז מודים דאסור. בסי' תקי"ב בב"י ד"ה וכתב הרמב"ם אם לא יתן לו חלקו. והוא כמו שיטת התוס' דתרתי בעי אי בעי למיכל כל חדא וחדא ועוד אי אפשר לו בחד אם לא יאפה. שם בד"מ סק"א והא דאסור לאזונוני מטעמא דאסור להרבות. וי"ל המרדכי נקט הואיל ואפשר למפייסינהו וקשה ע"ז קושית שיטה מקובצת הא מדרבנן אסור עכ"פ ועל זה מוסיף המרדכי "בקדירה אחת" דאינה אלא איסור דרבנן לכן בקדירה אחת מותר משום דנתבשל יותר יפה וגם אפשר למפייסינהו אבל בקדירה אחרת מדרבנן אסור דהואיל מתיר מה"ת אבל עכ"פ מדרבנן אסור. שם לצורך עכו"ם אסור אפי' באותה קדירה. היינו אם אינו יכול לאכול הכל כמו גבי עיסה חצי' של ישראל וחצי' של נכרי דע"כ צריך ליתן לנכרי וא"א למפייסינהו אבל בדיני דא"ח גם מתוס' מוכח דשרי. בסי' תקי"ג מחבר ס"ח אפרוח שנולד ביו"ט אסור. כאן אסור משום מוקצה לכ"ע דדמי לגרוגרות ולצמוקים (תוס' ביצה) ומשום הכי שתק הרמ"א ולא הגיה לי"א דמוקצה מותר ביו"ט ה"כ מותר כדלעיל סי' תצ"ה ס"ד. שם מג"א סקי"ג הם מהנולדים כבר. אבל הנכנס בבית גוי יחידי שאינו מקמץ מיד על יד למכור אסור דהוי כמו עשוי להתכבד בכל יום כמבואר ענין כזה בגמ' פסחים דף ז' ע"א. מחהש"ק שם מסברא לא אזלינן בתר רוב. וכן הוא ברשב"א עבוה"ק דנ"ל משום חומר דשיל"מ לא נהגו ליקח מן הגוי המביא למכור הגם דרובא לא נולדו היום. שם ומעוטא דמעוטא שיולדת בלילה. כן הוא בעבוה"ק דהוא מעוטא דמעוטא ואינו מצוי. שם אבל הרשב"א אינו סובר כן. דמחמיר שלא לילך בתר רוב משום דשיל"מ ואפי' הגוי מביא לבית אסור. בסי' תקט"ו בטור ואפי' אם ספק אם נלקטו היום אם לאו אסור. דלעיל מיירי בדורון בזה י"ל שבוודאי מכוין להביא מן הטוב והמשובח וקרוב לוודאי שנתלשו היום ואשמעינן ג"כ וכן ציין הב"י לעיל על דורון דהוא דינא דרב פפא וע"ז ספק צידה ציין הב"י דהלכה כמ"ד דספק מוכן אסור דלא נשמע מרב פפא דהתם קרוב לוודאי מוכן וזה אסור דהלכתא כרבנן ולא כר"ג המתיר אפי' בקרוב לוודאי בדגים מפולמים ספקא הוה בתוס' ודורון הוא קרוב לוודאי. ד"מ סק"ד בסופו וכ"כ המרדכי בהדיא וצ"ע. ויש ליישב דהתם וודאי באו מחוץ לתחום אלא דחיישינן דשמא חוץ לחומה לנו דהיינו שכבר באו מעיו"ט קודם הלילה מחוץ לתחום ולנו חוץ לחומה אזלינן להחמיר משא"כ בב' בתים שיש לספק אולי מעיקרא לא באו כלל מחוץ לתחום ושרי וכה"ג מתרץ הרב המאירי דבדבר הנלקט והנצוד דנעשה בו וודאי מלאכה אלא דמספקינן אם ביו"ט או בערב יו"ט אסור ספק מוכן משא"כ לענין חשש מוקצה אם העז עומד לחלבה או לאכלו אין אנו