התעוררות תשובה חלק ד שנה

אפשר לו לבשל בעיו"ט וכדומה והוי מכשירין שא"א לעשותן בעיו"ט ושרי אפילו במלאכה דאורייתא והלכה ואין מורין כן וזה כוונתו במה שכתב "מדוחק" דהיינו שהיה דחוק שלא הי' יכול לבשל בו עיו"ט והנה כל רבותינו זי"ע המובאים בב"י למדו האיסור מדברי הירושלמי שהטעם שחוששין משום פקעי דהירושלמי נקט כירה חדשה והתיר מדוחק ואם הטעם משום חסום שהוא אסור מה"ת משום מכה בפטיש כדאי' ברא"ש א"כ לא היה מתיר מדוחק אלא ע"כ סבר הירושלמי דהאיסור משום פקעי וזה התיר מדוחק כיון שאינו אסור משום לתא דמלאכה והא דמתיר בכירה חדשה מדוחק או כמו שכתבנו למעלה דכוונת מדוחק שלא היה אפשר לו לחסמו מעיו"ט או דסבר כיון דאין מכוין לחסום הוה דבר שאין מתכוין וסבר בכירה לא הוי פ"ר שיחסום ע"י היסק פעם אחד בהסק קל שמסיק רק כדי לבשל בזה אינו מחסם הקדירה משא"כ ליבון רעפים דמתכוין בכוונה ללבנם ולחסמם ולמדו דבר זה מגמרא דידן דמשם נראה לעיקר לפסוק משום חסום רק מירושלמי מוכח דלהלכה יש לחוש ג"כ משום פקיעה וחסום. בסי' תק"ד מחבר ס"א אבל מלח אינו נדוך ביו"ט עכ"ל. וברשב"א בעבוה"ק איתא היכא דהוה אפשר לי' לדוכו מאתמול עכ"ל. משמע שאם לא הי' אפשר לדוכו מאתמול גם מלח לא בעי שינוי ולא אמרינן לא פלוג וראי' מגמרא דמקשי ודלמא בקטנה עבדוה חזיי' דהוי מידק טפי ולא הקשה דלמא ע"י שינוי עביד אלא משום דהוה כעובדא דחול ולא מהני שינוי ואולי כיון דכבר תי' דחזיי' דהוה מידק טפי תו לא יכול לשאול ודלמא ע"י שינוי עבדי דע"י שינוי לא היו יכולין להדק כ"כ ע"י הטיית מדוכה וגם לא ע"י מדוך של עץ כדאיתא ברב המאירי דדרך ליקח לתבלין מדוך של אבן דקשה ומהדק טפי משא"כ בשל מלח שהוא רך וה"ה חטים דקשות בל"ס הדרך ליקח של אבן. שם או שידוך בקערה עכ"ל. והרב המאירי מביא בשם רש"י דבמלח דוקא במלח הגס אבל מלת שיכולין ליהנות בלא דיכוי אסור גם ע"י שינוי. שם במחבר ס"ג ובא"י אפילו בקטנה אסור עכ"ל. המחבר לא חילק בין היכא דשייכא פריצותא דעבדי או לא דסבר כטעמו של רמב"ם דבא"י התבואה טובה לכן אין כותשים בקטנה והיכא דאיכא פריצותא דעבדי דחיישינן שיכתשו בגדולה ויאמרו בקטנה היה אסור כדמוכח בגמרא זה הטעם לא הביא המחבר וגם הרמב"ם לא הביאו ואולי דסבר שר' פפי החמיר על עצמו וזה דוחק וכי שרי ונכון להחמיר היכא דליכא חשש איסור במקום דגדול מיני' כדאי' בגמרא בבא קמא דאסור להחמיר בפני רבו ואולי לא בפני מר שמואל היה אלא לבי מר שמואל בביתו אבל לא ממש בפניו וי"ל דהשטה מקובצת מדייק מיני' בסתמא מותר לאכול דכל ישראל בחזקת כשרות ולא צריכין למיחש דלמא עביד איסור רק משום פריצותא דעבדי היה חושש וכיון דהרמב"ם פסק דבחו"ל אנו סומכין על חזקת כשרות רק בא"י בזמן שישראל על אדמתן ובזמן הזה אפילו בא"י בלא"ה אסור לאכול בביתו דחברי' דלמא נעשה איסור אפילו ליכא שם פריצותא דעבדי כיון דאין להם חזקת כשרות ומיושב הרמב"ם לשיטתו. בסי' תק"ה ברמ"א ועכו"ם החולב בהמה ביו"ט וישראל רואהו יש להקל עכ"ל. עיין יד אפרים והכא בבהמת ישראל ויעויין בפר"ח וצ"ל דנולד נכרי סבר דאסור הגם שמוקצה מותר ועיין במג"א. בסי' תקפ"ו סקכ"ה דרוצה לומר דהמחבר סובר נולד ביו"ט שרי או דמיירי שעשה שופר מקרן ישראל ונולד ביו"ט אסור גם בשל גוי יעויי"ש. שם מג"א סק"ג לקדירה שיש בה אוכלין עכ"ל. והג"א חולק ע"ז דגם בזה שייך נולד והג"א הוא מאו"ז וכן איתא להדיא באו"ז דאפילו בבהמה העומדת לאכילה לתוך הקדירה אוסר משום משקה. שם אלא שאני נוהג להחמיר שלא לחלק בין יו"ט א' לשני עכ"ל וכן אי' בש"ס דף ד' ע"א (ולענ"ד צריך להוסיף כן ברב המאירי שם) דביצה שנולדה בשבת יש אוסרין גם ביום שני שלאחריו שהוא יו"ט שני של גליות וכן הוא בנצוד ומחובר. בסי' תק"ו במחבר ס"ג אסור להפריש ממנה חלה ביו"ט עכ"ל. ואם הפריש ביו"ט אסור להוליכה לכהן ביו"ט (ב"ח) כיון דאי' איסור בהגבהתה ה"ה דאסור להוליכה דהוי בכלל אין מגביהין כדאי' ברש"י שם. שם אבל עיסה שנילושה בעיו"ט עכ"ל. אבל בנתגלגל בערב יו"ט יש להתיר כירושלמי דעיסה טמיאה שעיקר מצותה להפריש אחר הלישה א"כ לא היה יכול להפריש קודם הלישה לפיכך שרי להפריש' ביו"ט הגם לפמ"ש תוס' ומפרשים כך לרבה משמי'