התעוררות תשובה חלק ד שנד

ליקח עץ אחד דמיחזי כמתקן מנא מ"מ הוי כמכשירין שא"א לעשות מעיו"ט כמו גבי שפוד שנרצף ביו"ט ומותר כיון שא"א בענין אחר ואין יכול להשאיל מאחרים כלי המיוחד לחתות וע"ז שפיר קאמר המג"א דאם נשבר מותר ואין לו דין נולד כיון דבאמת לאו כלי הוא כמו שאר כלי חתיי' דהא לא הוכן לכך אלא שאסור הוא משום דמחזי כמתקן כלי כדהביא המג"א לקמן סי' תק"ז בשם הרא"ש אבל באמת לאו כלי הוא לכך מותר אפילו אם נשבר דלא הוי נולד אבל אם היה מוכן מעיו"ט לכך הוי כלי גמור ואם נשבר היה כולד ועוד אפשר לומר דמג"א פרושי קא מפרש מה שמביא בשם הגמרא עץ שמחתין בו וקשה הא היכא משכחת שמחתין בעץ הלא אסור ליקח כדי לחתות בו כדאי' לקמן סי' תק"ז ס"ג משום דמיחזי כמתקן מנא לכך מפרש שהיה מיוחד לכך מעיו"ט ומותר ליקח אותו לחתות האש כיון דבאמת כלי הוא. שם סקט"ז אבל ביו"ט שלאחר שבת מותר עכ"ל. זה תמוה לי מאוד דהא כל מה שאסור בראשון אסור בשני ואין שום חלוק חוץ במת ורפואה וגם לענין ספק מוכן מיקל רבינו המחבר ביו"ט שני מצד ספק ספיקא יעויין במג"א שם אבל כאן לא שייך כל הני טעמי ס"ס וכדומה א"כ כמו שאסור בראשון אם חל ביום א' משום דהוה נולד מדאורייתא ואסור לטלטלו משום מוקצה ה"ה ביום שני אם חל ביום א' יהיה אסור דחז"ל עשאו כמו יו"ט ראשון והת"ה עצמו סובר לעיל דאין חילוק בין יו"ט ראשון לשני במה ששייך ביו"ט. שם לכן מותר לטלטלה עכ"ל. היינו אם הפתילה ארוכה אבל בקצרה שאינה ראויה להדליקה בצד השני אסור לטלטלה. שם במחהש"ק סקט"ז דאפילו הוי הכנה היה מותר בשני ממ"נ כביצה עכ"ל עיין לעיל מה שכתבתי על הד"מ ויעויין פרישה דמביא שלפי דין שכבו אסורין משום נולד דמעיקרא לא הוי ראויין כ"כ להסקה כמו עתה אחר שכבו וי"ל כך דאחר שנכבו גם באותו יום אסור משום נולד (כמו כלי שנשברה ביו"ט שאסור להסיק בו ביום) ואסורין למחר משום הכנה שהרי יום ראשון לא הכין לעצמו אדרבה האסיר לעצמו בכיבוי ולפ"ז אזדא היתר הפר"ח דמתיר לדינא כיון דביום ראשון עצמו שרי א"כ הכין לעצמו ולא שייך הכנה. שם בסופו אע"ג דבפתילות כתב הת"ה דמותר להרבות עליו פתילות חדשים עכ"ל. אבל כ"ז אינני מבין דבאמת אסור איסור דרבנן לבטל ברוב לכתחלה אלא בעצים שנשרו מן הדקל מותר משום דמקלי קלי שההנאה באה אחר שנשרף משא"כ הכא דהנאת אורה באה בשעת שריפה ובאמת בב"י מביא בשם הרוקח בסי' תקי"ד דמרבה שמן כמו הא דרב מתנא והנה אנן דפסקינן כר"ם דשמן שנותר מנר חנוכה ונתערב בשמן אחר אסור אפילו להוסיף עליו שמן מותר כדי לבטלו כדאי' בסי' תרע"ז ס"ד ובמג"א שם סקי"ב אבל הרא"ש פסק כן לדינא אסורין מטעמא דזה לא מיקרי מיקלי קלי י"ל לאותן דדייקי הכא סברי כיון דהוי דשיל"מ צריך ע"כ לתירוץ מיקלי קלי אבל אי לא היה דשיל"מ היה מותר לבטל לכתחלה דמיירי הכא דצריך להם עתה להדליק ולא יכול להמתין עד למחר וזה לא מיקרי דשיל"מ ועצים לתוך התנור דקאמר עלה בגמרא דהוה דשיל"מ מיירי דיכול לאפות ולבשל במקום אחר וצע"ג גם כן היכא שרי לבטל ברוב לכתחלה לדקדוק המג"א לעיל דמייתי דווקא אם מערב בעצים (כאן חסר בכ"י). בסי' תק"ב בב"י אבל יש לחלק בין קדרות שלנו לכירה עכ"ל י"ל כוונתו דכירה הוה כמו פורני שלכ"ע ואפילו מאן דסבר משום חיסום אסור בזה כסתמא דברייתא. שם הר"מ היה מזהיר לבשל בכל קדירה חדשה מעיו"ט אם רוצים לבשל בה ביו"ט וכ"כ התוס' עכ"ל. דקדק הדרישה ז"ל דבתוס' איתא היפך מזה וי"ל דהתוס' סברי דבבישול מים לא נחסם הקדירה כדאי' בדבריהם מ"מ אעפ"י כן אסור לבשל פעם ראשון ביו"ט אם גם לא נחסם בזה מ"מ אסור כדי לבודקן דלמא פקעי וזה חשש ששייך בקדירה חדשה ג"כ חוץ אם בשל כבר מעיו"ט ולא פקע הרי חזינן דלא פקע ה"ה דלא יפקע בפעם השניי' דדוקא ברעפים חדשים חיישינן דלמא פקעי ועוד בפעם הב' לא הוי עוד חדש ולכן נקט הר"מ היה מזהיר רק זהירות דהא עיקר להלכה לרוב הראשונים דהאיסור הוא משום חיסום וגם כוונת הירושלמי י"ל דהתיר מדוחק דאם אין לו מה יאכל כיון דרק משום חשש פקיעה אסור וטעמא דאיסורא לא הוה משום חשש מלאכה אלא משום שהוא טרחא שלא לצורך התירו דבר זה משום שמחת יו"ט שיהא לו מה לאכול אבל בדברי רי"ו אין לפרש כן שלמד כך מתוס' וגם הרא"ש הביא האי ירושלמי והוא בעצמו פסק משום חסום וצ"ל להרא"ש דהא דמתיר מדוחק היינו כגון שלא היה