התעוררות תשובה חלק ד שנג

דקר נעוץ ולית בו רמז חפירה כשיטת הטור וגם עפר תיחוח ולא צריך כתישה ואינו עושה גומא והוי רק איסור אינו מוכן וגם איסור משום טרחא בנתערבו לכן בדקירה אחת דלית טרחא באם שחט כבר מותר בעפר אינו מוכן דחד איסור מותר בדיעבד ואם הוא מוכן מותר כמה דקירות דמשום טרחא לבד מותר בדיעבד אם כבר שחט ורבא מתרץ דעתו לוודאי ולא לספק והוה מוקצה וגם טרחא לכן אם שחטו מכסין וכן פירש"י כוי אין מכסין אפילו בעפר כירה דמוקצה הוי לספק אבל אם הזמין אותו לספק היה בדיעבד מותר לכסות משום טרחא גרידא אבל אם יש בו גם משום מוקצה אסור. שם מג"א סקי"א דא"כ שבת לעצמו הכין עכ"ל. צריך לומר טעם זה לשיטת ר"י בטור סי' תקי"ג דאפרוח שנולד בשבת אסור ביו"ט משום הכנה דהלידה הוי הכנה לכן מחלק בין עגל לביצה להרא"ש ולהמפרשים טעם הכנה דשייך בי' הוא משום אלו נולדה היום היתה אסורה מה תאמר הא נולדה בשבת א"כ שבת מתיר ליו"ט וע"ז מביא רבינו טעם ראשון שם. שם סקכ"א א"כ אם העכו"ם רוצה ליתן לו הגדולה והטובה אסור לשחוט השניי' עכ"ל. יעויין במחה"ש דמיירי דרוצה בלא"ה לשחוט שתיהן דאם לא כן יכול הישראל לומר שאין צריך כל הבהמה ותפסיד הבשר משא"כ אם הוא בשותפות הגוי נשאר החצי לגוי והטו"ז חולק על דין זה וי"ל כיון דאין מרבה במלאכה ומעשה שחיטה אחת היא רק מרבה בשיעור זה לא הוי אלא איסור דרבנן והתירו סופן משום תחילתן אבל באו"ז הגדול איתא דשרי ונתן עוד טעם דלמא תתרמי בהמה זו טריפה ולא יהיה לו עוד מה לאכול משא"כ בלא חלקו יכול לשחוט השני' דיש לו ג"כ בזה הבהמה חציה א"כ לא יועיל אם הגוי רוצה ליתן לו הטובה והשמינה דלמא תטרף ולא יהיה לו מה לאכול. שם סקכ"ה כיון דעיקר הוי איסור דרבנן נ"ל דבטיל ברוב עכ"ל. וכמה פוסקים סוברים דאם עיקר האיסור מדבריהם אין צריך ששים ובטל ברוב. שם בנתיב חיים על מג"א סקכ"ה ואיסורא דרבנן דחינן כדי שיקיים מצות כיסוי כדאמר בירושלמי וצ"ע עכ"ל. צל"ע על צ"ע של רבינו זצ"ל דרש"י פי' על זה דחופר גומא משום דהוה מקלקל וזה שייך בחופר גומא אבל בממלא ומשוה גומות זה לא הוה מקלקל רק מתקן המקום ופשיטא שאסור (ופ"ר דניחא לי' הוא). שם ברמ"א סי"ח אבל אם שחטו באמצעית החצר עכ"ל. והא דלא ישחוט לכתחלה ביו"ט באמצע החצר דאין עושין גרף של רעי לכתחלה כן הוא בראש יוסף והגם דאין מטלטל הכא את הגרף של רעי רק מטלטל אפר מוכן לכסותו צ"ל דאין עושין גרף ש"ר לכתחלה אפילו באופן זה שיהא צריך לטרוח בעדו טרחא ביו"ט ולכסותו. שם ברמ"א אפילו דם בהמה יכול לכסות אם יש לו עפר מוכן דהוי לי' כגרף של רעי עכ"ל. והגם דתוס' חולין דף פ"ד ע"ב מביאין מגמרא ביצה דף ח' ע"ב דמה שהתירו לודאי איסור מוקצה וגם גומא התירו גם לספק וכיון שמותר לכסות דהרואה יתלה בניקור חצירו יהיה ממילא נותר לטלטל עפר מוקצה משום כוי שהוא ספק מה"ת אולי חי' היא וצ"ל דחשש שיאמרו דהלא סתם לניקור חצירו אם אינו כגרש"ר לא התירו מוקצה והכא התירו מוכח דמשום מצוה לכסותו ויסבור שהוא חי' ודאי דמשום ספק לח יתירו מוקצה וטרחא הגם שיש לחלק שזה ניכר לכל הרואים משא"כ בעפר עצמו אין היכר בעפר שהוא מוקצה מ"מ כשוחט עצמו יש חשש להתיר חלבו וכדאי' ברש"י שם בבא לימלך דאיהו בנפשי' טעי להתיר. בסי' הק"א בד"מ סק"ג ול"נ דאה"נ לדעת האוסרים אסור עכ"ל. כפי תירוץ הרלנ"ח וד"מ ודרישה ומהרש"ל ומג"א וטו"ז מדברי כולן נלמד שהגם שיום ראשון הכין לעצמו אעפ"י כן אסור למחר משום הכנה וכן הוא להדיא בפרי חדש שמפרש כן את דברי הב"י ומתרץ קושיתו שהגם שיום א' הכין לעצמו אעפ"י כן אסור למחר משום הכנה וזה לא כדברי הר"ן אפילו בביצה אם הכין שבת לעצמו מותר למחר והב"י י"ל שסברת הר"ן הי' פשוט בעיניו וכבר הרגיש הב"ח בזה ואולי כל המתרצים זצ"ל כוונתם שהתרומות ז"ל י"ל דסבר דאם גם מכין לעצמו מ"מ שייך בו הכנה אבל לדינא י"ל כר"ן וכן העלה הפר"ח לפי"מ דקיי"ל באפרוח שנולד בשבת מותר ליו"ט שאחריו ששבת הכין לעצמו לענין חולה שיש בו סכנה. שם מג"א סקי"ג אסור להסיקו דהוי נולד ודוקא שהי' מיוחד לכך עכ"ל. וצ"ע פשיטא דמיירי במוכן לכך דאם לא היה מוכן לכך אסור לחתות בו כדאי' לקמן סי' תק"ז ס"ג וי"כ דהיה לו כלי עץ מוכן מעיו"ט לחתות אש ונשבר ביו"ט וצריך