התעוררות תשובה חלק ד שנב

הרחם לא חלשתה כ"כ כיון שמפריס ע"ג קרקע אעפ"י שאמרינן בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים אבל ידוע כי הלידה מחליש את הוולד רק לא כ"כ שיהיה אסור משום ריסוק) והכוונה שיפריס ע"ג קרקע כדי שנדע שיצא בוודאי מכלל ריסוק ע"י הפרסת קרקע וממילא ידוע בוודאי שלא נגמר העגל בלידתה שיהא ראוי לאכילה ואינו מוקצה הגם שספק הוא בלא"ה אם הלידה מתקן לגמרי וספק מוקצה דרבנן הוא מ"מ ספק מוקצה אסור משום דשיל"מ וי"ל איפכא אדרבה כיון שאנו פוסקין שאין בו משום ריסוק איברים היה לנו לחוש כיון שאיננו נחלש הוולד ע"י הלידה שהלידה גומר אותו כמו גבי ביצה ויאסר משום מוקצה לכן צריך שיפריס שנדע שקודם הלידה היתה נגמרת בתכלית השלימות כיון שלא הוחלשה באמת ע"י בית הרחם עוד נלענ"ד דנקט הטור עוף שנדרס מותר לשחטו ונקט דווקא עוף עיין בד"מ יו"ד סי' נ"ח דמשמע שם מהטור דה"ה בהמה וי"ל דכוונת הטור דווקא עוף ולא בהמה דהא הובא כאן בב"י בשם הג"ה חם טרפות מצוייות כמו כשירות אסור כשחוט ביו"ט והנה טריפות הריאה אינו רק מיעוט המצוי ובאמת אעפ"י שנקטינן שבית הרחם אין בו משום ריסוק משום דסבר דאינו מיעוט המצוי כדמפרש הר"ן בחולין והנה עם טריפת הריאה שהוא מיעוט המצוי ומיעוט ריסוק ע"י בית הרחם אזדי רוב כשרות והוה כמחצה על מחצה כדאי' בר"ן פרק אלו טריפות גבי ביצה דבשני מיעוטי יחד מחלישין הרוב והוה כמחצה על מחצה לכן נקט הטור דווקא עוף הנדרס ולא בהמה ולכן נקט הטור דבעי שיפריס ע"ג קרקע להוציא ממיעוט ריסוק דכיון עם טריפות הריאה הוה כמחצה על מחצה ועיין ביו"ד סי' כ"ט דגם בעגלים צריך לבדוק הריאה ובש"ך שם סק"ט. שם בהג"ת מהרל"ח סק"ד ומה ריסוק איברים שייך עכ"ל. וי"ל דסבר כשטה הובא בב"י ביו"ד סי' כ"ח דבנפולה אם עמדה ושהתה מעל"ע דגם בדיקה כא בעי וה"ה כאן אם שהתה ח' ימים וגם הפריסה גם בדיקה לא בעי לשיטת הר"ן דכ"מ שאמרו חוששין יש לו דין נפולה גמורה ובעי שהייה ובדיקה (עיין ב"י יו"ד סי' כ"א לענין הכה במקל). שם בטור הכניס עפר הרבה לביתו לצורך גנתו והוא כנוס למקום אחד מותר לכסות בו עכ"ל. משמע דווקא שהכניס לביתו בעד גנתו וצ"ל כיון דהוה הרבה לא בטיל לי' לביתו ובדעתי' לגנתו וגם לשאר צרכיו ומשתמש לכסות בו ונשתייר גם לגנתו כמחשבתו אבל אם הוא מעט מבטל לי' בדעתו לגנתו היינו שיהא רק לגנתו וכן פירש הרב המאירי וז"ל הכניס עפר וכו' וצבור במקום אחד שבבית מותר לכסות בו דמכיון דצברי' אע"ג דדעתי' לגינתי' ולחורבה מסתמא דעתי' אכל מה דצריך לה עכ"ל המאירי ז"ל ובאמת צ"ל דהכריחו לפרש כך דאי באמת הכניס לגנה למה יהא מותר הא עכ"פ עושה גומא הגם דליכא חפירה וכתישה למה יהא לכתחלה מותר לכן צ"ל דהכניס לביתו דתלוש מן הקרקע וגם אין רצונו שתשאר שם ולא שייך גומא וקשה למה העתיק תיבת לביתו ובאמת נקט בדבריו ומיירי דלית בי' כתישה וחפירה ואינו מזכיר כלל גומא. שם כוי אין שוחטין אותו ביו"ט דכיון שהוא ספק בהמה אסור לכסותו מספק הלכך אסור לשוחטו ואם שחטו אין מכסין את דמו אפילו בעפר מוכן שמא יבא להתיר חלבו עכ"ל. יש לפרש כוונת רבינו שאסור לכסותו משום טרחא וכדפרש"י להדיא ביצה דף ח' ע"ב ולאו דוקא כוי אלא אפילו אם נתערבו ובאמת אם שחטו היה ראוי להתירו בדיעבד לכסותו בעפר מוכן ולא לחוש לטרחא במקום ספק מצוה דאורייתא כמו שהתירו בוודאי בדיעבד איסור לעשות גומא בדקירתו מ"מ כיון שלכתחלה אסור אף בעפר מוכן משום שלא לטרוח מספק אם כן אם יתירו לו בדיעבד יטעו ויחשבו שקים לן שחיה וודאית היא ויתירו חלבה וזה דנקט רבינו ואם שחט אסור משום התרת חלבו ושני הטעמים אמת דלכתחלה אסור לשוחטו משום טירחא ולא הוה ביטול מצות כיסוי דלא ישחט ולא יהא חייב בכיסוי וכיון שאסרו לכתחלה אם יתירה בדיעבד יש לחוש להתרת חלבו והמקשה דהקשה לכסי' בדקר נעוץ אסיפא קאי ויעויין בטו"ז ובמשבצות דמתני' נקט כוי משום לכתחלה דלא שייך בחי' ובהמה שנתערבו דנתערבו משמע דווקא בדיעבד דהא לכתחלה יכול להזהר שלא יתערב ומיושב שיטת המחבר דנקט בכוי התרת חלבו וטעמא בנתערבו משום טרחא ומיושב היטב כוונת רבינו הטור וכיון שלכתחלה אסור ממילא שייך מפני הרואה שיטעה ובזה מיושבים כל הקושיות של הדרישה וביו"ד סי' כ' כ' בכל אופנים אלו להכין קודם שחיטה אסור משום טרחא. שם ואפילו אין לו עפר מוכן רק דקר נעוץ עכ"ל. פשוט י"ל דרבינו הטור קאי בשיטת הרא"ש דחד איסור התירו בדיעבד ולא שנים ואם יש לו