התעוררות תשובה חלק ד שנא

שם סק"ג ובסי' תק"ו סתם כדעת היש מחמירים באין חולק עכ"ל ואולי נחית רבינו המחבר לחלק היכא דעדיף טפי אסור באפשר לעשות (לכו"ע) מעיו"ט לכן בעי שינוי ושאור עדיף מעיו"ט דכל כמה דישן יותר חמוצו קשה יותר אעפ"י שהמרדכי שממנו נובע דין זה לא קאמר הטעם משום דעדיף מ"מ המחבר נחית לחלוק זה לכן סתם פה ולקמן נקט להדיא שאור שהוא עדיף מעיו"ט ומיושב בזה המחבר ורמ"א מתמיהת המהה"ש דכאן לא הגיה וכתב דרק בדבר דמפיג טעם קצת שרי בשם יש מחמירין וכן במהרי"ל איתא דעדיף וכהר"ח בתוס' דדוקא בעדיף מעיו"ט אסור מדאורייתא. שם במג"א סק"ג וגם שקדים אסור לדוך ביו"ט להוציא מהם חלב אעפ"י שמפיג טעם קצת דאפשר לעשות מערב יו"ט עכ"ל. דקדק הרש"ל דלא מצינו חילוק בין קצת להרבה ובל"ס כיון המהרי"ל לדברי תוס' בשבת דף קנ"א ע"א דמ"ד כל הקדירות לא בעי תבלין סבירא נמי גם זאת דבעי מפיג טעם קצת ולמד משום מפיג טעם צריך להפיג טעם ממש וכיון דנקט התוס' שני טעמים לחומרא בכל צד א"כ לא יועיל טעם זה לבד במה שמפיג טעם קצת. שם ודומה לסחיטת פרי לעשות משקה ואסור עכ"ל. ואולי י"ל היא הנותנת כיון דאין בו משקה הוה כמוליד כמו המרסק שלג וברד בהל' שבת שאסור לעשות מדבר קרוש וקשה דבר לח. בסי' תצ"ו בב"י או משום נולד מותר בשני עכ"ל, פירוש הנולד בראשון מותר בשני אבל בהוקצה לשני או נולד בשני פשיטא שאסור בו ביום ופשוט. בסי' תקצ"ז במג"א סק"א במים צלולים שרואה הדגים מותר אם אין מחוסרים צידה עכ"ל. ובמים עכורים י"כ דאסור משום טרחא יתירה כיון דנשמטים אילך ואילך משא"כ בצלולים שרואה מחוץ למים היכן הוא הדג ותופשו בידו מהר ובזה מיושב תמיהת הטו"ז. שם טו"ז סק"א ולא מהני משום שהם ניצודים ואין מקום אתי להפריש ביניהם עכ"ל. ועוד להרב"י י"כ דהרמב"ם וראב"ד בחדא שטה קיימא וכיון דסבר דטעמי' דהראב"ד דסתימה מעין הטעם משום שעי"ז שייך בהם צידה א"כ הא דנקט הרמב"ם דגים שבביברים גדולים היינו מה דנקרא ביבר גדול לגבי דגים ולכן מחלק הרמב"ם בתרוייהו וכתב דגים שבביברים גדולים וכן חיה ועוף ולא כלל יחד דגים וחיה ועוף שבביברין לפי שביבר גדול של דגים ושל חי' ועוף מחולקין הם וכדאי' דביבר גדול הוא שצריך להביא מצודה לכל חד וחד לפ"מ שהוא והא דנקט מתני' סתם אין צדין דגים מן הביברין לפי שסתם ביברין של דגים רחבים ומכוסין מן העין ודינם כגדול. שם בתוך תיבה גדולה נקובה במים עכ"ל. וכן מותר ליתן לפניהם מזונות אפילו לרש"י דהא שם אין להם מה לאכול ומיקרי מזונותן עליך. שם ולא חיישינן שמא לא יוטבו בעיניו ויטלטל בחנם עכ"ל. יש לומר דמיירי שאין רק חיות מועטות בביבר ונוטל כאחת כולם כי כולם צריכין לו. שם בדג"מ על המג"א סק"ד בזה אין להתיר ספק ספיקא בדשיל"מ ולכך צריך אמירת הגוי עכ"ל צ"ע תיבת נולדה מאתמול דאם נולדה מאתמול בשבת גם כן אינו אסור מדרבנן דדוקא בנולדה ביו"ט אסור מדאורייתא כיון דנגמרה אתמול ביום שבת ואם נולד מאתמול ג"כ אסור רק מדרבנן וכדמביא המג"א סס"ק זה ואולי צריך להגיה בדבריו כי גם יש לדקדק כי דבר זה הובא בהג"ה והמג"א לא ציין ההג"ה כדרכו תמיד רק הקושיא חזקה מדברי המחבר עצמו שפסק ספק מוכן בי"ט שני שרי משום ספק ספיקא והוא פסק שם בליל ב' של יו"ט שני מותר ליקח מן הגוי כמו בליל ראשון דתלינן דמאתמול נולדה כיון דאין מטלת ביצים בלילה ע"פ רוב תיפוק לי' בלא"ה בליל ב' של גליות מותר אפילו בלי תליה ברוב שביום אתמול נולדה משום ס"ס דלמא חול ואת"ל יו"ט ספק מאתמול דהיינו ביום וה"ה דיש להפך הס"ס ספק מאתמול ואת"ל בלילה דלמא עתה חול. בסי' תצ"ח בטור והא דשרי דווקא דקים לן בגוי' שכלו לו חדשיו וכו' וכגון שהפריס ע"ג קרקע שיצא מכלל ריסוק איברים עכ"ל לחומר הקושיא (יעויין בב"י) נלענ"ד דהנה אם הפריס ע"ג קרקע וודאי אין בו משום ריסוק איברים אבל אנן פוסקין כרב נחמן ואין אנו חוששין על ריסוק דהוה מיעוטא דלא שכיח והנה באמת הא דעגל שרי ואין בו משום מוקצה משום דהוה ראוי כמו כן לאכול במעי אמו אגב שחיטת אמו אבל ביצה אסור דהביצה אגב הלידה מתוקן לאכילה יותר מבמעי אמו אולי גם בלידת בהמה כך הוא דהלידה גומרת בטבעה ביותר והוי הכנה בלידה ולזה מהני שיפריס ע"ג קרקע אחר הלידה שמזה מוכח שנגמרת כ"כ במעי אמו עד שריסוק בית