התעוררות תשובה חלק ד שנ

צריכה כוס אבל לא שיהא כוס של בהמ"ז דווקא כוס שלישי. בסי' תפ"ה במג"א סק"א דמי שלא אמר הגדה בליל פסח אין לו תשלומין עכ"ל אע"ג דכתיב ביום ההוא דמשמע כל היום אבל כיון דדרשינן בעבור זה בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך א"כ אין לו שייכות כלל ליום. בסי' תפ"ז בחו"י סק"ח ק"ק אמאי מברכין בשעת הגדה אחר הלל יהללוך עכ"ל. ונ"ל דלא קשה דהא ברכת יהללוך שאנו אומרים אחר נשמת בליל פסח לא ברכה אחרונה היא על הלל ולא במנהגא תליא מילתא כמו בכל פעם ברכה אחרונה של הלל אלא חיוב גמור הוא בלילה זו ונקראת ברכת השיר וחייב לאמרו כמו ברכת אשר גאלנו כדאי' במשנה כוס רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר דנתקן דווקא על הכוס ואם משום הלל בא עתה ברכת יהללוך אמאי לא יאמר אותו גם כן בלי כוס ואין להקשות ברכת אשר גאלנו לפי המבואר במחבר מברך אותו גם בלא כוס היינו משום שנתקן על אמירת הגדה על סיפור הנסים שספרנו בהגדה בארוכה מסיים עליה בברכת הודאה משא"כ ברכת השיר נתקן דווקא על הלל שאומר על הכוס כדאי' להדיא סי' תפ"ג דמי שאין לו יין מקדש על המצה וכו' ומסיים ההגדה עד גאל ישראל והא דתנן מקום שנהגו לברך אחריו יברך אחריו קאי על כל פעם שקורין הלל אבל לא על ברכת השיר ולא קאמר התנא ומברך אחריו ברכת השיר אלא ואומר עליו ברכת השיר. בסי' תפ"ח במג"א סק"ד מפי הש"ץ שהפסיק עכ"ל. ונ"ל דאם התפלל מוסף בציבור ולא אמר מוריד הגשם בזה אין מחזירין אותו וי"ל לפי דברי המג"א שמתפלל מוסף אחר ששמע מש"ץ שהפסיק בתפלת מוסף מלומר מוריד הגשם לא יאמר מוריד הגשם א"כ אין עיקר חיוב בתפלה זו כדי להזכיר מוריד הגשם וצ"ע בדבר זה. בסי' תפ"ט טו"ז סק"ח אבל לכתחלה לא יברך עכ"ל. ועוד יש ליתן טעם משום הכא דווקא בדיעבד דלכתחלה גם בשתיקה אינו רשאי להפסיק בין הברכה להמצוה אף דההפסק בשתיקה צורך מצוה הוא לו והוא ממתין לשמוע מה שיאמר חבירו אבל לכתחלה אסור. בסי' תצ"ג מג"א סק"ב מותרין הכל לישא באותו שבת עכ"ל. עיין ב"ח שהכוונה ופירושו גם לנוהגים איסור מפסח עד כ"ג בעומר ע"כ. צ"ל כוונתו כן דהא בשבת אסור לישא אשה בלא"ה וביום א' דר"ח בערב שבת איננו אלא ר"ח בלבד ולא שתי קדושות והב"ח אומר הטעם יען שנתוספו בו שתי שמחות באותו יום הלא בע"ש איננו אלא ר"ח לבד וצ"ל דכוונתו ע"ש שהחופה סמוך לערב כמו שנוהגים במדינת האלו וכדהעיד ברמ"א בהלכות שבת וסעודת החתונה בלילה בשבת ור"ח. שם במחבר ס"ד משקיעת החמה ואילך עכ"ל. עד שחרית כן הוא בטור ולכל הטעמים אנשים וודאי אסורים ונקט נשים דאנשים שרובם בעלי עבודה ומלאכה ושובתים בלא"ה משקיעת חמה ואילך לכן נקט נשים. במג"א סק"א ישמע ברכת התורה מאחר ויתכוין לצאת י"ח עכ"ל. וכמדומה לי שראיתי בהגהות אא"ז הגאון מהו"ר עקיבא איגר ז"ל שאם ישן ביום שינת קבע בערב חג שבועות או ביום שבועות קודם התפלה אחר שניעור כל הלילה מברך ברכת התורה ממ"נ לכל הפוסקים יעויין לעיל סי' מ"ו. שם סק"ה וכן נהגו לשוטחן ביו"ט עכ"ל, כי נוהגין במדינתנו לשטוח עשבים המריחים ופשיטא דשרי לטלטלם דראויים להריח בהם קודם שיבשו. בסי' תצ"ה בב"י ושאר מלאכות שהן לאכילה כגון שחיטה ואפייה אפילו עשאן שלא לאכילה אינה לוקה עכ"ל. תוכן כוונתו בקצור מלאכה הנעשית באכילה ושתייה עצמו מותר ושלא לצורך אכילה אינו לוקה (ואסור מה"ת מן לכם ולא לנכרים) ועיין פמ"ג היכא דשייך הואיל אי אסור מה"ת ומלאכה שאינה שייכה באכילה כגון אריגה ובנין אפילו עשאן לאכילה לוקה. שם במחהש"ק סק"ב אלא דמחמירין באו"נ באפשר מדרבנן עכ"ל כן היא לדעתי בתוס' פרק המצניע בד"ה ואפשר מדרבנן אסור והנה שם מיירי מגבן גבינה אפילו בת יומא מעליא אבל ישנה עדיף טפי מאתמול ג"כ רק מדרבנן. שם ואפשר התוס' חולקים על הסמ"ג עכ"ל וסברו דשינוי הוה כלאחד יד דאינו אסור אלא מדרבנן ולצורך שמחת יו"ט לא גזרו בדיעבד באו"נ משא"כ במכשירין וגם הרמ"א כשיטת התוס' ולפ"ז אסור לכתחלה להמתין על יו"ט כדי לעשותה בשינוי וי"ל כיון דהתירו רבנן בבא עשה מערב יו"ט לעשות ביו"ט ע"י שינוי מותר לכתחלה להמתין לעשותה ביו"ט דאין כאן איסור מעיקרא כלל.