התעוררות תשובה חלק ד שמט

הפיוטים שאומרים אחר הלל יקדימו לאמרם קודם חצות. שם במחבר ס"ב יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל אפיקומן עכ"ל ויברך על נטילת ידים וצריך לאכול כביצה (מעט יותר) כי על פחות מכביצה אין מברכין נטילת ידים והוא גם ספק אם מחוייב בנטילה כדאי' בסי' קנ"ח ס"ג במחבר שכתב כן בשם י"א ומג"א שם סק"ד לכן מצד ספק ברכה יאכל מעט יותר מכביצה. שם ויחזור ויברך ברכת במזון עכ"ל. נ"ל דאם שכח יעלה ויבוא בזה מחוייב לחזור ולברך בהמ"ז דלא סגי דלא אכל כדלעיל סימן קפ"ט אבל כיון דאם לא נזכר עד שבירך ברכת המזון וברך על הכוס סומך על מצה שאכל בתוך הסעודה כדאי' כאן במחבר ואין צריך לחזור ולברך בהמ"ז אבל במקום שעושין שימור משעת קצירה דלא יצא במה שאכל בתוך הסעודה צריך לחזור ולברך אך נראה כיון דבלא"ה פלוגתא דרבוותא בזה אם צריך לחזור ולאכול אין מחזירין אותו כמו בשלש סעודות דשבת דהוי ספק דרבנן לענין חזרה דהא דצריך לחזור ולברך בהמ"ז בשכח להזכיר מעין המאורע זה רק דרבנן דמה"ת כבר יצא בבהמ"ז בלא הזכרה ועי"ל דלא בעי בכזית זה לחם משנה כיון דכל אכילה של אפיקומן הוא לכמה רבוותא מטעם כדי שיהא טעם מצה נשאר בפיו ולזה די רק בפרוסה (כיון שאין כונתו לאכילה רק שישאיר טעם מצה בפיו) משא"כ אי אמרינן שהוא זכר לפסח והוה חיוב גמור כדאי' כאן במחבר ס"א, וי"ל כל אכילת סעודת יו"ט צריך לחם משנה כמו בשבת ואפילו אכל כמה סעודות ביום, וי"ל דתליא בפלוגתת הראשונים אם די חדא ופלגא בליל פסח ועי"ל אי אמרינן דמצות עשה יוצא בהנאת גרונו וגבי בהמ"ז ואכלת ושבעת כתיב א"כ אכילה זו איננה מחייבת אותו בבהמ"ז משא"כ אכילת שבת ויו"ט פשיטא דבעי הנאת מעיו אך אי סברא זו שפיר לא יהיה קשה קושית תוס' למה לי בערב תאכלו מצות תיפוק לי דחייב מצד יו"ט לאכול כזית פת די"ל נ"מ דאי כרכו בסיב ובלעו שיוצא מצד יו"ט דהנאת מיעיו הוא ושבע ואיננו מעונה ומצד בערב תאכלו לא יצא דאכילה כתיב וזה לא הוי אכילה כדאי' לעיל סי' תע"ה ס"ג משא"כ ביו"ט דלא כתיב אכילה אלא שיהא שבע ושמח לכבוד יו"ט ויש לפקפק דבעי ביו"ט תרוייהו הנאת גרונו והנאת מיעיו מצד שמחת יו"ט. שם שנהגו לעשות שימור למצוה משעת קצירה עכ"ל. ויש להסביר הטעם הלא רבינו המחבר פסק לעיל סי' תנ"ג ס"ד בשימור משעת לישה די וכן הוא בסי' ת"ס וצ"ל שנהגו להחמיר כשיטת הרי"ף דבעי משעת קצירה כיון שלדידיה הלכה כמותו כשיטת הרי"ף וצ"ע מג"א סי' תקנ"א סק"ז ויש להסביר יותר כיון שנוהג לאכול לשם מצוה רק משומר משעת קצירה הוה כאלו כיון להדיא שלא לצאת בשאר מצות והוי כמו היפך כוונה ולכ"ע לא יצא בזה ולפ"ז מי שנזהר שלא לצאת רק במצה שנאפית בערב פסח אחר חצות אם לא אכל ממנה בתוך הסעודה צריך לחזור וליטול ידיו ולאכול אפיקומן דלהרבה פוסקים אינו יוצא רק בנאפית אחר חצות. בסי' תפ"ב מחבר ס"א מי שאין לו מצה משומרת אלא כזית עכ"ל. נראה לי דאם יש לו שני זיתים מצה שמורה יאכל אחד בלילה ראשונה והשני בלילה שני' ואעפ"י שאנן בקיאין בקביעא דירחא מ"מ הא אפיקומן נמי רק דרבנן וזה דרבנן ועוד הא יכול לקיים מצות אפיקומן ג"כ במה דאוכל כזית האחד הזה בסוף הסעודה ויקיים שניהם אכילת מצה ואפיקומן בזית אחד ואי משום דאין עושין מצות חבילות הא אם אין לו שרי למיעבד לכתחלה חבילות חבילות ועוד לשיטת רשב"ם עיקר זית מצה שיוצא בה היא כזית שאוכל בסוף רק שמברכין בתחלה משום שאחר שמלא כריסו ממנה היאך יברך ובפרט לדידן שעושין שמור משעת לישה יכוין בהדיא לצאת בזה הכזית מצה שהוא משומר משעת לישה שיאכלנו באחרונה. בסי' תפ"ד בדג"מ מסדר היאך ינהוג לומר על כל כוס וכוס של ארבע כוסות היכא שכבר קידש על הפת והביאו לו אח"כ היין עיי"ש ונראה לי דלולי דעת הרא"ש דסבר דכוס ג' צריך להיות דווקא לבהמ"ז דבלילה זו כל בהמ"ז צריך להיות על כוס וזה צריך שיהיה כוס ג' יעויין לעיל בטו"ז סי' תע"ז סק"ג נראה לי דיאמר הכל כסדר ויאמר הלל הגדול על כוס רביעי ואז יאמר שבח על כל כוס וכוס וכיון דהמג"א סק"ד מביא בשם כמה גאונים דאם חזר ונטל ידיו ואכל דיכול לברך בהמ"ז בלא כוס יעויי"ש וכתב דמי שאינו מברך בכל פעם על כוס יכול לברך גם עתה לכן יעשה זאת וישתה להלל הגדול כוס ד' דהיינו אם אינו יכול לענות אחריו בהמ"ז מילי במילי אבל יש לומר דעיקר סברת הרא"ש שבלילה הזו בהמ"ז