התעוררות תשובה חלק ד שמח

ויש לדמות להא דתקון ר' אבוהו ל' קולות משום ספיקא אם מחוייב עתה וודאי מדרבנן בל' קולות ואם לא תקע הל' קולות רק תשר"ת אם קמי שמיא גליא שמה"ת יוצא בתשר"ת מ"מ בטל מצוה מדרבנן שתקנו ל' קולות או נאמר שרבנן החמירו רק בשביל לקיים ספיקא דאורייתא ואם קמי שמיא גליא שיצא בתשר"ת יצא אבל הא פשיטא לי שאם שתה כוס אחד מן הראשונות בלא הסיבה ואח"כ שתה אחד מן האחרונים בלא הסיבה שממ"נ לא יצא דאו שתי הראשונות חייבות ולא האחרונות או להיפך וצריך וודאי לחזור ולשתות בהסיבה לכה"פ אותו כוס ששתה מכוסות אחרונות בלי הסיבה. שם בהג"ה ויחזור ויברך על הכוס עכ"ל. עיין בטו"ז וכן הוא בב"י (ואפילו מאן דלא מברך בהמ"ז כל השבה על הכוס עתה צריך לברך) א"כ צריך לשתותו בהסיבה ואם לא שתאו לפסק המחבר סי' תע"ב ס"ז צריך לחזור ולשתותו בהסיבה אבל יש סברא לומר גם להמחבר להקל ולסמוך בזה על הני רבוותא דבדיעבד אם שתה בלא הסיבה אין צריך לחזור ולשתות בהסיבה כיון שבלא"ה יש צד להקל דסברי דכוס ראשון שבירך עליו בהמ"ז הוא העיקר מד' כוסות אלו. בחו"י סק"ה מ"מ אם אפשר לשנות קצת ישנה עכ"ל. יש ליתן טעם כיון דאין דרך לאכל ולהסב כל השנה לא נראה כ"כ לדרך חירות ויש לדמות זה להא דראבי"ה הגם שיש לחלק כמובן. בסי' תע"ג בחו"י סקי"ז ואם שכח לצלות הבשר או הביצה אין לצלותו בלילה אם לא שדעתו לאכול אותו היום עכ"ל. הוא ממהרי"ו והא דנקט אם שכח ולא התיר לכתחלה לצלותו כיון שרוצה לאכלו בו ביום נראה כיון שמניח אותו על קערה ואוכל אותו בסעודה כבר נתקרר ואין מפיג טעמו עם צולהו מערב יו"ט לכן לכתחלה יצלהו קודם יו"ט עיין סי' תצ"ה ברמ"א ס"א ובמג"א סק"ב דגם באוכל נפש גופיה שאינו מפיג טעם ויכול לעשות מעיו"ט אסור לעשותו ביו"ט אם כא ע"י שינוי. שם מג"א סקט"ז דהיינו שנותן המשקה תחלה ואח"כ יניח לתוכו חרוסת עכ"ל. ולפי מה שמביא המג"א לעיל סי' שכ"א סקכ"ד בשם הג"מ שכל דבר אסור לטרוף ה"ה הכא היה אסור לטורפו ולערבו במשקה שיהא ראוי לטבול רק לערב ולא בכח לטרפו ויש לחלק דהתם קטריף ורוצה בזה לערב דבר רך קלוש כדי לסמכו שיהא לו עבות זה אסור אבל הכא ההיפוך שמקליש ומפריד דבר עב וסמוך כדי לרככו ואין צריך כח כ"כ ואיננו עובדא דחול כ"כ יש להתיר. שם באשל אברהם סק"ב חיובא דידן הוא להגיד להם ניסים ונפלאות ה' אבל עליהם אין חיובא עכ"ל. אך נראה פשיטא שלכה"פ מדרבנן חייבים כדלעיל סי' תע"ב סי"ד דגם הנשים חייבות במצות הנוהגות באותו לילה (וממילא הוה אמירת הגדה בכלל) ועוד בפירוש אמר נשים חייבות בארבע כוסות שאף הן היו באותו הנם ושתאן שלא על הסדר לא יצא כדלעיל סי' תע"ב ובמג"א סק"ה והיינו שלא אמר הגדה והלל בינתים מוכח דלכה"פ מדרבנן חייבים בהגדה משום ד' כוסות ונ"מ אי נשים יכולות להוציא אנשים שהם מחוייבים בהגדה מה"ת אך י"ל דסברתו משום אף הן היו באותו הנס אינן מחוייבין אלא מדרבנן וסברא זו כתוב בתוס' מגילה דף ד' ע"א ותוס' הכריחו לומר כן מכח קושיא דא"כ למה לן הקישא לחייבינהו במצה תיפוק ליה משום שאף הן וכו' אלא כדאמרינן אבל אי נאמר כפי' רשב"ם שעיקר הנס היה על על ידיהן י"ל חייבות מדאורייתא ומסוכה פטורי שענני הכבוד לא היה על ידי הנשים רק לאנשים כמו לנשים ופטורים והמג"א נקט לעיקר לעיל סי' תע"ב סי"ד דעיקר הנס נעשה על ידי הנשים א"כ יש לחייבינהו מה"ת באמירת הגדה ועל הקושיא למה לי הקישא לחייבינהו במצה עיין שם בתוס' מגילה תירוץ אחר. בסי' תע"ה במחבר ס"ב ובטיבול השני יטבילנו בחרוסת ויאכלנו בלא ברכה עכ"ל. ויוצא ידי מצות מרור בטיבול שני אבל בראשון לא יצא ולא צריך טבול חרוסת והא דמברך בראשון על אכילת מרור היינו משום דלאחר שמלא כריסו ממנו האיך יברך עליו כדאי' בגמ' טעם זה כן גבי מצה לשיטת רשב"ם שעיקר מצוה מה"ת הוא מקיים באפיקומן ואעפ"י כן מברך בראשונה משום סברא זו. שם מג"א סקט"ז אלא שיוצא במצה עשירה עכ"ל. בלי ספק כוונת רבינו במה דכתב בכל יום דמשמע גם חול המועד עפ"מ שכתב לקמן במג"א סי' תק"ל דגם חוה"מ מצוה לאכול פת. בסי' תע"ז במחבר ס"א בהג"ה שגם ההלל יקרא קודם חצות עכ"ל. במהרי"ל אי' שגם ד' כוסות ישתה קודם חצות ואי' שם שלא יצא אחר חצות בד' כוסות לכן השותין כוס רביעי אחר