התעוררות תשובה חלק ד שמו

דקות) והוה טרחא מרובה וזה שכיח דווקא בפסח לעשות רקיקין דקים דלא מחמצי כולי האי רקיקים דקים כדאי' ברמ"א סי' זה ס"ד. שם מג"א סק"א אבל במהרי"ל כתב וכן כל תיקונים אסור דבעי שימור לשם מצוה עכ"ל, וי"ל כוונת המהרי"ל וסברתו משום שהמצה צריכה להיות משומרת מתחילת לישתה עד אפייתה ואם קטן מנקב אז בשעה שמנקבה אין לה שמירה כלל דשמירת קטן אינו מועיל כיון דקטן לאו בר דעת הוא ולאו בר מחשבה הוא ומחשבתו לא ניכרת מתוך מעשיו בזה שמשמר אותו לשם מצוה. שם בשערי תשובה סק"י ויש מחמירין ביותר שאין אוכלין כלל אחר ליל הראשון רק אוכלין למעדנים מיני תבשילין עכ"ל. והנה אתמהה מאוד על המחמירים בזה לעקור מצות שלש סעודות דחמיר וגם ביו"ט צריכין לאכול ב' סעודות בפת ולכמה ראשונים וכפי מה שנקט המג"א להלכתא הוא דאורייתא ואי משום שחוששין על חשש חימוץ יעשו כל מה שביכלתם כל האפשרי שלא יבא לידי חשש חימוץ ויותר היה נראה קצת לעשות כאותן שמחמירים שלא לאכול בסעודה יותר מכזית ולכתחלה מעט יותר מביצה בשבת ויו"ט ועל כזיתים אלו שיאכל בסעודות שבת ויו"ט בקל יכול להזהר. סי' תס"א בבה"ט סק"ז ושלא להחזיק איסור שהיו חוטים נמשכים ממנה קודם שהחזירה עכ"ל. לא זכיתי להבין בשלמא אם הדבר בעצמותה כשר ומותר ולא היה בו שום ריעותא אז לא מחזקינן ריעותא ומוקמינן בחזקת היתר אבל מצה זו הורע חזקתה שבתחלתה היתה עיסה וכל כמה דאין אנו יודעין בבירור שנאפתה כ"כ שאין חוטין נמשכין ממנה כמו שהיתה מקודם בעת שהיתה עיסה ואנו מסופקין אם כבר הגיעה לידי מצה שנאפית שפסקו החוטין להמשך ממנה וי"ל שאנו מעמידין עיסה בחזקת כשרות עד שעור מיל וכיון שאפה אותה בתוך שעור מיל וכשמוציאין אותה מהתנור אנו מסופקין אם חוטין נמשכין מ"מ מעמידין אותה עיסה ואותה מצה בחזקת כשרות שלא נתחמץ כי"ל וי"ל כיון שהעיסה היתה בחזקת חוטין נמשכין אנו מוקמינן אותה אחזקתה שעדיין חוטין נמשכין (כל כמה דלא ידעינן בבירור שאין חוטין נמשכין) וכיון שנתחמם בתנור ונעשה בהמצה ענין שפועל להתחמץ אזלא לה חזקתה הראשונה ודמי לגט ספק קרוב לו או לה דאין מוקמינן בחזקת אשת איש כדאי' שם בתוס' יש לחוש שמא תתחמץ וצ"ע בדבר זה. שם מג"א סקי"ב ורש"ל כתב דבעי שריפה מקום הדבק במצה עכ"ל. א"כ אין ליהנות ממנה בשעת שריפה. שם במג"א דבצד החיצון שולט האש שפיר עכ"ל. ואפשר בנתכפלה ודבוקה חודה לבד יש להקל דלא בעי ששים דבלא"ה הד"מ ומהרי"ל מתירין. שם במג"א ועיין סימן תנ"א לענין המרדה עכ"ל. דמובא שם במג"א דיש לאסור המרדה אבל בדיעבד אם הוציאו מצות אחרות אין לאסרם. בסי' תס"ג טו"ז סק"א הא דחיישינן במים ולא אמרינן דנתבטל בשמן כמו דאמרינן גבי יין עכ"ל. י"ל דמים עם שמן אין מתערב יפה. סי' תס"ז בב"י כ' המרדכי שיש שרוצה להחמיר לאכול תבשיל זה מפני שיש לו מתירין עכ"ל. י"ל הגם שהרי"ף מיקל אולי הלכה כמר עוקבא והוה ספק משהו דרבנן מ"מ כיון דהוה דשיל"מ גם בספיקא דרבנן אסור כדמסיק רב אשי ביצה דף ד' ע"א. שם בב"י אבל תלתא וודאי חזקה הוא דאיכא טובא ושמא נתבקעו עכ"ל. ואם יכול לברר המאכל מהם ולראות שלא נתבקעו שרי לדבריו אבל לפ"מ שמפרשים דברי הרי"ף משום משהו דרבנן שרי מספיקא דלמא לא נתבקעו א"כ היכא דלא הוה ששים אסור משום ספק דאורייתא. שם בב"י יש לחוש בשני הנדונים שלפנינו מחמת תערובתן שהוא במשהו עכ"ל. ולפ"ז אם אירע קודם הפסח דנתבטל בס' שרי לפי הטעם שהמים מוליך ומביא בכולו וכן אם יש ס' נגד כל החטה במצה ג"כ שרי דאפילו שבשעת הגלגול נגעה בכמה מקומות מ"מ לא בלע יותר מן החטה כולה וכיון שיש ששים בעיסה נגד החטה ונתבטל קודם הפסח אינו חוזר וניעור בפסח (מובן מאיליו שאם לא הסיר החטה וחממו אותו בפסח שחוזר ואוסר) אבל אם נמצא מעט פת שנתפרר דהוה בעין דאמרינן חוזר וניעור ואסור ועיין באחרונים אם פירור נתבטל בתוך עיסה שיהא דינו כלח בלח הגם דמחמירים גבי שק שנתלחלח במים ונתיבש ומרקדים הקמח אם מותרין קודם הפסח אם בטל פירור שנתיבש ונפל בקמח אבל אם נפל פירור בעיסה ונילוש עמה יעויין בפר"ח שם שרוצה להקל בזה היינו אם נילוש קודם פסח.