התעוררות תשובה חלק ד שמה

סי' תנ"ה בטור וא"א הרא"ש ז"ל היה מבער הכל מלפני השבת ומשייר מזון שתי סעודות ואופה מצות מערב שבת עכ"ל. הנה בב"י מתמה למה מביא הטור שהרא"ש היה מבער הכל מלפני השבת דלא שייך הכא גם יש לתמוה לרב האי ולרא"ש ע"כ לא סברי דאתקש מצה לפסח שצריך לאפות דווקא בערב פסח מדאפו אותו מערב שבת א"כ למה אפו אותו דווקא מערב שבת אחר חצות ודקדקו בכל ערב פסח לאפותה אחר חצות ומשום חביבה מצוה בשעתה זה שייך דווקא באופה המצות בלילה כדהובא הכא בטור ובפרט מהטור משמע שכל המצות ואפילו מצות שאינן של מצוה אפו רק אחר חצות ונקט הב"י בטעמו דשם מצה חד הוא ומשום גזירה ע"כ, ונלענ"ד לפי מה שראיתי בסדור בכוונת האר"י ז"ל שתחלה יבער חמץ מכל וכל וכאשר ביער הרשעה יאפו המצות וכן הוא ע"פ סוד א"כ נכון בטעמא למה ביער תחלה החמץ. ואפילו אחר שכבר ביער חמצו בזמן הביעור איסור חמץ מ"מ אפו אותם רק אחר חצות ולכן אסרו אותם ר' אליעזר הגדול מובא כאן בטור ולכן גם אם חל י"ד בשבת לא אפו עד אחר חצות בע"ש עד אחר שביערו החמץ ולכן מביא הטור שהרא"ש היה מבער תחלה הכל רק משייר ההכרח מזון ב' סעודות על שבת ואפה המצות וא"ש אע"ג דסבר דלא איתקש לפסח ודע להסוברים דאתקש מצה לפסח דווקא אפייה הוא אתקש לצליית פסח דדומה לאפייה מצה וכא לשחיטה פסח דלא שייך גבי מצה וצליית פסח היה כשר ביום י"ד אחר חצות וגם בלילה ה"ה אפיית מצה וצליית פסח לא דחי שבת ה"ה אפיית מצה ועוד לא ילפינן היקש מהיקש ולימוד מלימוד בקדשים וההקש הוא על מצות ומרורים "יאכלוהו" פסוק זה להיקש הוא ברשב"ם פסחים דף ק"כ ע"ב עיי"ש (דווקא לאכילה אתקש ולא לאפייה. שם מחבר ס"א נוהגים שלא ללוש מצה בע"פ עד אחר ו' שעות עכ"ל. הרבה פוסקים סוברים כיון דמצה איתקש לפסח צריכין לאפות אותם אחר חצות בזמן הקרבת פסח ואם חל במוצאי שבת אופין בלילה אע"ג דבלילה לאו זמן הקרבה הוא צ"ל הא דאיתקיש לפסח היינו אפיית מצה כצליית פסח דומה בדומה דבמצה לא שייך הקרבה רק לישה ואפייה וצליית פסח היתה מותר אחר חצות אחר השחיטה וגם בלילה דהא פסח במוצאי שבת צולין בלילה. שם מג"א סק"א יאפה אחרות ביו"ט משום אסמכתא עכ"ל. וכיון דבאמת אופה אותה לצרכו ואוכל אותה מותר ואין כאן הערמה לכתחלה ומותר. סי' תנ"ט מג"א סקי"א כי אעפ"י שאין שוהין שיעור מיל מ"מ אסור לכתחלה עכ"ל ונ"ל דאסור להשהות אפילו רגע אחד וגם יש לחוש שהשהיות יצטרפו לשיעור מיל כי באותו מקום שדבוק הפירור לא יתעסקו בו עסק כל כך שיבטל שיעור השהיות וזה הפירור מתערב אח"כ בבצק אחרי שנופל מהמגלגל ואפשר שאין בו ששים נגדו ובפסח עצמו לא בטיל כלל וגם קודם פסח בנתערב פירור עיין טו"ז סי' תנ"ג. שם במג"א סקי"ג רק שחומרא בעלמא הוא שלא לאכול לכן מותר לאפותו עכ"ל, וצ"ע מאחר שאינו אוכל כלל לא הוא ולא אחר יהיה הטעם מה שיהיה סוף סוף מלאכה שלא לצורך הוא. שם מג"א סקט"ו הפת מותרת והב"ח אוסר וה"ה כשלש סמוך לתנור עכ"ל. ובב"ח איתא לאסור דווקא סמוך לפי' התנור אבל בסמוך לתנור לא אסר בדיעבד אבל לכתחלה אסור כדאי' במג"א לעיל סק"א ונ"ל לחלק קצת דבסמוך לפי התנור או תחת השמים או העננים אם גם אנו אין מרגישים שנתחמם העיסה אעפ"י כן אסור דבוודאי נתחמם כיון דחום שלהם גדול אבל בסמוך לתנור כיון דאין החום גדול כל כך אין לאסור בדיעבד אלא אם אנו מרגישין שנתחמם העיסה דבב"ח איתא דכל החדר דינו כסמוך לפי התנור אם האש או הגחלים מונחים סמוך לפי התנור דהיינו בחדר עצמו כיון שחום גדול באותו חדר ומרגיש (ונראה דתלוי הכל בחום שקרוב ושכיח הוא שיתחמם בזה אסור גם בדיעבד). שם במג"א אחר כל עיסה ועיסה ידיח ידיו עכ"ל, פירוש הלש ובב"ח איתא משום שידיו מתחממים מחמת ההתעסקות הלישה ומחממים אח"כ העיסה השניה ולפ"ז אפילו אם אינו נדבק שום בצק בידיו צריך לרחוץ ועיין מג"א סק"ב ולפ"ז אם גם לש תיכף ומיד מ"מ ידיח ידיו תחלה אולי נתחממו ידיו. סי' ת"ס בטור מותר לאפות פת עבה ביו"ט וכתב עליו הב"י ודין זה אעפ"י שאין מקומו כאן הביאו רבינו משום שהלך אחר תנא דברייתא שהביאו בענין פסח עכ"ל ונ"ל דבאמת גם על תנא דברייתא קשה למה שנאו דווקא בדקאי ביו"ט של פסח ולא בסתם יו"ט ונ"ל דרש"י פי' מאי פת עבה פת מרובה חררים הרבה ביחד עכ"ל ובחררים דקים קאמר (כי פירושו של חררים היינו עיסות