התעוררות תשובה חלק ד שמד

נחושת עכ"ל. ועיין בחו"י ונ"ל הטעם דכלי נחושת שהם חלקים מאוד יוכל לנקרם היטב מן העיסה אחר הלישה. שם ברמ"א ס"א ואף לשאר מצות ישאב ישראל עכ"ל. אפשר הטעם חדא משום חבוב מצוה ועוד בדיעבד אנו סומכין על כל המצות שהם שמורים משעת לישה ובפרט אם משומרים משעת לישה לשם מצות מצה כמבואר במחבר סי' תע"ז ס"ב לכן ישאב ישראל את המים גם לשאר המצות. בסי' תנ"ז מג"א סק"א המנהג להפריש חלה מכל עיסה ועיסה לבדה עכ"ל. במדינות אלו אין המנהג כן אלא כמו שכתב המחבר ליטול לאחר האפייה ובפרט לפי מה שהעלו האחרונים ז"ל (ובתוכם החת"ס סופר ז"ל) שעל שיעור חלה סתם שהוא מ"ג ביצים וחומש אין לברך עד שיהיה כפלים פ"ו ביצים ושני חומשים אבל כיון שלהלכה אסור ללוש יותר משעור חלה ואם ההלכה שמ"ג ביצים הוא שעור חלה כדמשערינן בסתם א"כ אסור ללוש שעור גדול יותר מזה לכן אזלינן אידי ואידי לחומרא ללוש רק שעור חלה סתם ושלא ליטול חלה רק אחר אפייה הגם שלכתחלה צריך ליקח מן העיסה לכן יש נוהגין ללוש פחות מכשיעור החלה שלא יהא חיוב חלה עד אחר צרוף התנור ועוד אם יפריש מכל עיסה ועיסה שמא עיקר להלכה ששעור חלה בזמנינו הוא הכפל והיו העיסות פטורות ואח"כ אם ישימם בסל והסל מצרפם וחייב ואם לא יפריש עוד הפעם אוכל טבל לכן לכה"פ יחמיר אם לקח חלה מכל עיסה ועיסה ליקח עוד הפעם לאחר צרוף הסל אבל מנהגינו תמיד להפריש מן המצות האפוייות. שם במג"א סק"ו שגם צוננין העומדין בבית מתחממין עכ"ל. נ"ל דיכול להטילו בבאר ואז אין מחמיץ וגם המים יכול לשתות מן הבאר כיון דלא נחמץ שם ועוד דנטל"פ וגם בחמץ ממש שהיה בבאר ושרי גם בפסח והוא לשטת הב"י דנטל"ג בפסח מותר אבל לדידן דנטפ"ג בפסח אסור צריך להוציאו קודם פסח ולסנן המים קודם הפסח כיון דדרך הפת לפרר שמא יש בו פירורי חמץ. שם סק"ח לכן יאכל תיכף אחר הטבילה ולא יטיל בינתיים ועיין סי' תר"ו עכ"ל. והוא תמיה רבתי דבעל קרי טמא מן התורה ואינו עולה מטומאתו אלא בטבילה במקוה כשירה רק עזרא תיקן טבילה לבעל קרי ולא לזבין ולמצורעים וע"ז הקיל במ' סאה מים שאובים בקרקע או ט' קבין אבל מה"ת אינו עולה מטומאתו בזה וכאן דצריך שיהא טהור מה"ת מן טומאה היוצא ממנו והאיך רמז רבינו המג"א ז"ל לקולות שהביא בסי' תר"ו וצ"ל דסבר רבינו דמים עכורים וחלוקים טמאים רק מדרבנן ומשום טבילת קרי שתיקן עזרא נגעו בו הגם שהוא רק טומאה דרבנן כדאי' שם במתני' וברמב"ם החמירו גם במים עכורים שלא לאכול תרומה שם חו"י סק"י מ"מ הא קיי"ל מדאורייתא בביטול בעלמא סגי עכ"ל וצ"ע קצת כיון דעכשיו באמת אינו שלו היאך יכול לבטל רק התורה החמירה עליו מצד הואיל ואי בעי מיתשל עלה עובר ואם מתשיל עלה כבר בחמץ ואינו יכול לבטל דהרי אינו ברשותו מן התורה רק הכתוב עשאו כאלו הוא ברשותו לעבור עליו. וצ"ל דמיירי שיבטל עוד קודם זמן איסורו וצ"ע הא יכול לבטלה ברוב לכתחלה ולאוכלה לכמה פוסקים א"כ יהא חייב מצד הואיל דיכול לבטלו ולאכלו ואין לומר דאם בטלו הוי כנהפך לדבר אחר ואיננו כגון אם בטלו בתוך שני חתיכות מצה ועוד ניכר עוד דהא לפי דברי המג"א אעפ"י שמותר לאכול חמץ שנתבטל אסור להשהותו משום דאית לי' חמץ ברשותו כדאי' במג"א סי' תמ"ז סק"א ואין לומר כיון דבשבת אסור לבטל משום תיקון לכן לא שייך בו לומר הואיל דהואיל דאי בעי למיעבד איסורא לא אמרינן ולא שייך הואיל ואי בעי מיתשיל אבל בזה דהואיל עביד איסורא לא אמרינן י"ל לכמה פוסקים מותר לבטלו לכתחלה בשבת ויו"ט כיון דבלא"ה הכהן יכול לאכלו בלא ביטול וראוי קצת קודם ולא מיקרי תיקון גמור כמו כלי שנטמא בוולד הטומאה דשרי להטבילו משום טעם זה. שם סקי"ב שיש מצריכין ג"כ הערב שמש עכ"ל. ולפ"ז אין תקנה לאפותם וליתן לכהן שטבל אלא ביו"ט שחל בערב שבת שמותר לאפותה בשבת דהא בשאר יו"ט אינו אוכל עד הפילה ואין יו"ט מכין לחול ולא לחבירו אך אם חל בע"ש מותר כיון שעשה עירוב תבשילין והואיל שייך אם אקלע כהן שטבל אתמול והעריב שמשו שמותר הוא לאכול כידוע שמדרבנן אסור לאפות הגם דשייך בו הואיל וע"ת מתיר איסור דרבנן כדאי' בגמרא פסחים דף מ"ו ע"א. שם טו"ז שמא יצטרפו אח"כ בכלי אחד ויבא לידי חיוב ויאכל טבל עכ"ל פירוש בעודם עיסות דאם נצרף לאחר אפייה הלא יכול להפריש רק בעודה עיסה משום חמץ.