התעוררות תשובה חלק ד שמג

וניעור אבל טעם הראשון נראה קצת לסמוך עליו לדידן דאנן נוהגים לאפות הכל קודם הפסח אבל להאופין בפסח צריכין לזרז מאוד מאוד בזה ובפרט במצות שלנו רקיקין ודקין אבל באמת יש לחוש גם אם מכיר מצה זו ויסירה יש לחוש יען שבשעת אפייה עולים אבעבועות דקים במצה והמה נשברין ומתפררין ומתערבין הפירורין מהן בשאר המצות א"כ היו צריכין לאסור גם שאר המצות אבל י"ל כיון שהמה דקים וכמעט נשרפים המה ויצא מתורת מאכל ואפילו לכלב אינו ראוי אין הפירורים אלו אסורים ובפרט להחמיר לאסור בשבילה שאר המצות. שם בטו"ז סקכ"ט וקשה א"כ כל השנה נחמיר שמא נשתמש בהו איסור עכ"ל ואסור לכתחלה לבשל בהם ועוד אולי נשתמש או ישתמש בהם דבר חריף ואסור המאכל אפילו בדיעבד. שם בחו"י סקנ"ה רק יכשירם ע"י אבן מלובן ועירויי עכ"ל, ויש להסביר סברתו דדבר גוש יש לו דין כלי ראשון וא"כ מקבל טעם מכלי ראשון לכן צריך הגעלה מכלי ראשון כן יש להסביר. בסי' תנ"ב מחבר ס"א יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית עכ"ל. וכמדומה לי שראיתי נוהגים שכל כלי שמגעילין אפילו כלי שתייה מנקין אותו היטב ואחר הניקור היטב משהין אותו מעל"ע קודם הגעלה ומנהג נכון וטוב הוא ויש ליתן סמך לזה מאותו שיטה שהוא ביו"ד סי' צ"ה ובסי' קכ"ג אם נדבק מה בקדרה בעין, אז גם מה שבתוכו ובתוך עובי דפנות הקדרה לא נפגם לכן ממתינין מעל"ע אחר הניקור לגמרי. בסי' תנ"ג במחבר ס"ה האידנא אסור ללתות בין חטים בין שעורים עכ"ל. ומבואר דבשעת הדחק מותר כדאי' לעיל ס"ד במג"א סק"ח דלא מחזקינן איסורא שמא נגע בו מים וזה הטעם שייך נמי גבי שעורים ועיין בטו"ז ובחו"י מצד הדין אסורין שעורין בלתיתה כיון דרכיכי כך משמע מטו"ז וכן הוא לעיל לענין נשיכת עכברים דאינו מזיק שמעט רוק אינו מחמיץ חטה קשה אבל שעורה מחמיץ כן הוא במג"א לעיל סק"ה והנה שבולת שועל וכוסמין המה בכלל שעורין כדאי' ביו"ד סי' סכ"ד ואפשר דזה טעם המנהג דלוקחין דווקא חטים לפסח כדאי' ברמ"א לעיל ס"א שמא באו עליהם מים או שמא נישוכו מעכברים ששכיח הוא מאוד והעולם לא ידעו לחלק בין חטים לשעורים או משום שיותר נקל ללוש חטים היטב שלא ישאר קמח בעיסה משאר המינים ועוד ללילה ראשונה שחביב מוקדם בפסוק ואל תטוש תורה אמך ולכל מנהג יש לו טעם בסודי סודות הגם שאינם ידועים לנו ואסור לשנותם חלילה. בסי' תנ"ד במג"א סק"ה ועמ"ש סי' תרמ"ט לענין גזל גוי עכ"ל. בשם ספר יריאים דגזל נכרי לא מיקרי עכ"פ לכם. שם בחו"י סק"ו ומקשה הש"ס וליקנינהו בשינוי השם ושינוי מעשה דהא אסור לברך מעיקרא אלא מוכח דבזה יוכל ג"כ לברך עכ"ל, ונ"ל דהא באמת משום ברכה לא יקח מצה גזולה משום דאסור לברך עליו משום בוצע ברך דהא מזכיר בפירוש בברכה על אכילת מצה משא"כ גבי אוונכרי דהברכה הוא על נטילת לולב ולא מזכיר שם אסא כלל בברכה. בסי' תנ"ה מג"א סק"א ואין להקל לשאוב ביום עכ"ל. עיין מחה"ש שנראה לר"ש דסמוך לביה"ש שהוא אחר שקיעת החמה מיד ושמיד אחר השקיעה איננו עדיין ביה"ש והא דלא ישאוב ביום פירושו קודם שקיעת החמה וגם מצד שאויר חם כיון שנשקע החמה ליכא למיחש. שם סק"ד או יצוה לעכו"ם לשאוב ביה"ש עיין סי' ש"ז וסי' ת"ס עכ"ל. עיין מחה"ש דמפרש דמבואר שם דשבות בשבת מותר לצורך מצוה לכן מותר לצוות לגוי וקשה לי חדא דהא ביה"ש מותר שבות לצורך מצוה אפילו ע"י ישראל וצ"ל דווקא שבות קרובה אבל לא שבות רחוקה דאין צריך ליומא ועוד דווקא בשביל מצוה גמורה מותר שבות ביה"ש אבל זה אינו מצוה בעצמותה אלא צורך והכשר מצוה למצה ודלא כדאי' לעיל במג"א סי' רס"א סק"ו בד"ה ועוד לבי נוקף להחמיר וכו' וצ"ל דלא מיקרי צורך גדול כיון דבדיעבד יכול ליטול שאובין בביתו ועוד דלא התירו אלא לצורך מצוה דווקא מה שהוא צריך לעשות בעצמו אבל הכא דיכול לעשות ע"י גוי אסור ע"י ישראל ועוד צכ"ע דמאי שבות איכא אי משום הכנה שאסורה ביה"ש אפילו בדבור כדאי' בסי' ת' הול"ל משום "הכנה" ואי משום דמיירי דאיכא בשאיבה מלאכה כגון בור רה"י ומוציא לכרמלית א"כ מאי הוצרך רבינו לומר ולציין ססי' תרס"ז מצד איסור הכנה תיפוק לי' מצד מלאכה אסור לישראל לשאוב וי"ל דמיירי שאין שום מלאכה בשאיבת המים דאם היה משום מלאכה ומשום הכנה יחד בתרוייהו לא התירו לעשות בביה"ש אלא דווקא לצורך מצוה עצמה. שם במג"א סק"ט ומיהו נוהגין ללוש בעריבות של