התעוררות תשובה חלק ד שמב

בסדק או גומא שהחשש שמא יש חמץ בעין אם גם ההגעלה מוציא כל החמץ הבלוע בכלי מ"מ אם נשאר החמץ בעין ואח"כ יתן בפסח לתוך הכלי רותחין אזי יבלע מהמשהו שהוא בעין וחמץ בפסח במשהו ולקמן סי"ג שבטלאי כיון שאינם כגוף אחד לא מפליט בצד התוך גם מהטלאי. שם בבה"ט סקכ"ד וכן נוהגין לענין הכשר שולחן וספסלות עכ"ל. פירושו כך תחלה רוחצין היטב השולחן שלא יהא נדבק בו חמץ בעין וינגב אותו מהמים והמה קרין שלא יקררו ממנו הרותחין. שם מג"א סקכ"ז כלים ישנים שחיפן בבדיל יש מצריכין הגעלה ואחרים כתבו דא"כ לא תהני לו הגעלה דהוה כמו טלאי עכ"ל. וי"ל כיון דמגעילו בחיצון הכלי אין דבר מפסיק בין כלי למים ההגעלה מפליט שפיר מעבר לעבר כמו שמגעילין יורה גדולה שממלאה מים רותחין שמרתיח בו ונותן אח"כ לתוכה אבנים מלובנים כדי שיעלה על שפתו מפני הניצוצות ואעפ"י שחיצון הכלי אין נגעל במים ע"כ מוכח מזה דמהני א"כ ה"נ כאן ונ"ל דכל זה היכא דאין ספק שיש לחוש שמא יש בו חמץ בעין דאז חוזר ואוסר אם מבשל בו פעם שניה יעויין לעיל ס"ה בהג"ה. שם מג"א סקכ"ח ומוטב להניח גחלים על מקום הרושם עכ"ל. שלא ישאר חמץ בעין ונראה כיון שנשרף החמץ בעין אפילו אינו מנקרו היטב יכול להגעילו כיון שמצד השני הוא נקי ושוה כמבואר לעיל. שם בטו"ז סקכ"ב דא"א כבוש כמבושל מחמת בלוע של הכלי דהוי נט"ל עכ"ל. ולפ"ז אם היה דבר חריף כגון יין שרף דלא נפגם באינו בן יומו והיה בו כ"ד שעות לא היה מהני עירוי וזה כדברי הש"ך דכבוש כ"ד שעות ולא מהני עירוי בכלי חרס כיון דהוה כמבושל אין חרס יוצא מידי דפנו בבלע ע"י אור וזה הוי כמבושל וה"ה דלא מהני הגעלה בכלי חרס וכן משמע מדברי הטו"ז ויש לחלק הגם דהוא כמבושל מ"מ ע"י צונן בא אבל שפיר מיושב לסברת הטו"ז בסקכ"ג בד"ה הכלל וכו' דטעם בישול מפני שיש בו בלוע הרבה וה"ה כיון שנשרה בו מעל"ע דהוה עי"ז כמבושל אם כן בלוע הרבה ואינו יוצא מידי דופנו ואולי יש לפרש כוונת הטו"ז כיון שבאותן חביות שהגעילו לא ישתמשו בו בחמין אח"כ אלא משקין בצונן ויאסרו הצונן ע"י שנכבשו מעל"ע באותן חביות שהיה בו חמץ ואין חשש בזה כיון שמחמת בלוע של כלי דהוה נטל"פ אחר מעל"ע. שם במחבר סכ"ב אבל של חרס לא מהני הגעלה אפילו לא נשתמש בחמץ אלא בצונן עכ"ל. ואפילו להניח בו מצה בצונן אסור גזירה שמא ישתמש בהם בחמין. שם במג"א סקל"ט מ"מ בחביות פשיטא דיש להקל עכ"ל. וי"ל הטעם דהשכר נו"ט ביורה והיורה במי דבש ומי דבש בחבית ומחבית ליין וזה ארבעה נו"ט בר נו"ט דהיתירא קודם פסח דחמץ מיקרי שמו עליו עיין מג"א לעיל סי' תמ"ז ובסי' תנ"ב סק"א דמותר לכתחלה בשלשה נותני טעם. שם בטו"ז סקכ"ג משא"כ בעירוי שיש זמן להפליט עכ"ל. ונ"ל דכוונת הטו"ז פשוט שאין בה להפליט ע"י עירוי מה שבלעתו זמן הרבה ע"י צונן אבל בנשתמש בחמין אין עירוי צונן יכולה להפליט אבל בשאר כלים מהני עירוי וטוב יותר מהגעלה אך קשה לפי סברתו כלי חרס שנשתמש בו רק פעם אחת בעירוי מכלי ראשון ושפכו ממנו מיד המאכל למה לא יועיל הגעלה לסברתו דבזמן ארוך מפליט גם מכלי חרס והעיקר להסביר דבכלי חרס ע"י שיסודו מעפר בולע בעצמותו היטב היטב כל החרס וגם רכיך בטבעו יותר מכלי מתכת וזכוכית לכן אין האור יכול להפליטו לגמרי כמובן. שם בחו"י סקנ"ד דכל דברים אלו לא נאמרו אלא למאן דס"ל יבש ביבש חד בתרי בטיל אבל למ"ד דחוזר וניעור ואסור בתוך הפסח בנתבטל יבש ביבש חד בתרי עכ"ל. ויען לא ראיתי בשום מקום שנזהרין בזה אפשר יש לצדד להקל כיון דהמג"א סי' תמ"ז סקי"א מביא שאם נתערב יבש ביבש קודם הפסח חד בתרי לשיטת הרא"ש דנעשה הכל היתר גמור אף דלא פסקינן כהרא"ש אלא במקום הפסד כאן הוה מקום הפסד מרובה לאסור כל המצות אשר אפו במרדה זו ועוד דיבש ביבש דחוזר וניעור היינו דווקא חמץ בעין אפילו באלף חוזר וניעור אבל המצה שרדו במרדה שנרדה בה מצה חמוצה ואין ידוע שנדבק בה בעין וודאי לכתחלה יש לחוש לזה במצות דקות שלנו שהמה מלאים אבעבועות הרבה דקים ונפרדים בשבורן על ידי דקותם מאוד מ"מ ספק הוא ואינו רק טעם חמץ בזה גם ביבש ביבש יש להקל אף דאינו דומה לגמרי וכדאי' במג"א סי' תמ"ז סקי"א גבי קדרה דאינו בטל ביבש דהוה כעין יבש ביבש וחוזר