התעוררות תשובה חלק ד שמא

בסי' תנ"א בטור כתב ואפילו לא נשתמש בהו חמץ אלא בצונן לא ישתמש בהן מצה אלא בצונן עכ"ל. נ"ל דמוכח דסבר כרב האי גאון זצ"ל דבכלי חרס גם אם נשתמש בצונן לא מהני הגעלה ויש לומר טעמו משום שחימוצו קשה לא מפליט גם אם מגעילו אבל קשה הא פסק רבינו להדיא כרא"ש דהגעלה מהני גם לבית שאור וחרוסת דלא כרש"י ואולי סבר בשניהם יחד בכלי "חרס" דבלע יותר וגם בו חימוצו של שאור קשה כא מהני הגעלה אבל אם נשתמש בו צונן בכלי שלא נידון כשאור וחרוסת שחימוצן קשה הגם ששהה בו מעל"ע מהני הגעלה אבל זה אינו נראה דהרי ר' יואל מתיר בחביות של שכר בהגעלה וע"ז מביא הטור שמדברי ר' האי משמע דלא מהני הגעלה ומביא ראיה מהמעשה בעריבה של חרס שלשו בה כל השנה אסרו ר' האי להגעילו ומאי ראיה היא זו דלמא דווקא בעריבה לא מהני שלשו בה וחימוצה קשה לכן לא התיר להגעיל משא"כ במעשה דר' יואל שהיה בו רק שכר ואעפ"י כן הביא ראיה לאסור מוכח דאין חלוק ולפ"ז צ"ל פסק הטור כר' האי גאון זצ"ל. שם בד"מ סק"י בשם מהרי"ו שאין להגעיל כלי שמשימין בו קמח כל השנה וכו' והיא חומרא גדולה עכ"ל. ונ"ל דאולי טעמו שהוא נידון כעריבה שלשין בה ומטעם שכתב הכל בו בעריבה שצריך לגרדה ולנקותה היטיב מפני שנדבק בחורים וסדקים (והכלי מצרף הכל לכזית) וה"ה אם מגעילה נעשה הקמח מה שנמצא בסדקיו בצק ונתחמץ וצריך גרירה לכן החמיר שלא להגעילה. שם בד"מ סקי"ב צ"ע דמשמע עירוי ג' ימים מעל"ע עדיף מהגעלה וכן משמע ביו"ד סי' קל"ה וזה הפך דברי הטור עכ"ל. ויש ליישב שכוונתו בחביות שמגופף יותר טוב שיעשה עירוי דמפליט ע"י המים מעבר לעבר משא"כ בהגעלה שמעכב קצת הגיפוף שחוצץ הגפת בין הכלי למים ואולי אין מדובק בו כהוגן. שם בהגהת מהרל"ח סק"ד מיהו נראה שאפשר בעריבה שלשין בה כל השנה שאני משום דדמיא לבית שאור אבל בחבית של שכר אפשר דגם רב האי מודה דסגי בעירוי עכ"ל. אבל רבינו הב"י מדקדק מדכתב שאין לו תקנה אלא בליבון משמע דטעם משום דכלי חרס אין לו תקנה אלא בליבון ולא כתב הטעם משום ששאור חימוצו קשה מזה הוכיח הב"י כן. שם בלבושי שרד ואולי גם בהגעלה לא מהני רק כוונתו שיכול להעבירה וצ"ע עכ"ל ולענ"ד הטעם כי אם הוא נקי מכל וכל בפנים א"כ הגעלה לכל הכלי הוה אם גם מגעיל מצד אחת ודי בזה דמפליט מעבר לעבר ואין צריכים לחוש אוכלי לפעמים שפך עליו מבחוץ מ"מ פולט מה שהגעיל מצד הפנימי דווקא לענין ניצוצות שהוא דבר המצוי שיפול על עוביו חוששים וצריכים לעשות משום זה גדנפא דניצוצות שכיחי טפי עיין לקמן סי' תנ"ב. שם בהגה ס"ו ויש מחמירין להגעיל כל כלי שתייה ואעפ"י שמשמתמשין בו בצונן עכ"ל. ומחמירין לילך בתר תשמיש עראי שלפעמים משתמשין בו חמין או שהה בו חמץ מעת לעת כמו שפסק הרמ"א שהולכין להחמיר בהגעלה בתר תשמיש עראי. שם ברמ"א ויש מחמירין להגעיל קערות בכלי ראשון עכ"ל. יעויין בטו"ז ולענ"ד נראה עוד טעם דהא אם ידע בוודאי שבמעל"ע השתמש בקערה בכלי ראשון כ"ע מודים דצריך להגעיל בכלי ראשון רק שמסופק אם השתמש בתוך מעל"ע מ"מ אזלינן בתר רוב תשמישו שלא השתמש בתוך כלי ראשון ואפילו לפני כמה ימים השתמש בו בכ"ר מ"מ נפגם אחר מעל"ע מטעם כ"ר והוא צריך הכשר מדרבנן ולכתחלה אין חוששין להחמיר אבל הרמ"א מחמיר בפסח בנט"לפ גם בדיעבד לכן מחמירין להגעיל בכלי ראשון כיון שנשתמש אפילו רק פעם אחד בכ"ר וזה טעם גם בהכשר כלי שתייה כיון שלפעמים משתמש בו בחמין צריך להגעיל הגם שנטל"פ מתשמישו מ"מ אנו מחמירין לאסור בדיעבד בנותן טעם לפגם. שם במחהש"ק סק"י הרשב"א ס"ל דמיקרי איסורא בלע כיון דחמץ שמו עליו וקיי"ל כהרשב"א עכ"ל. ובדיעבד שרי כמו נטל"פ שיש להקל לשיטת המחבר וכאן שהוא כמו קצת ספק שמא לא השתמש כלל בחמין לכך מותר בדיעבד ודע לפי"מ שמביא המג"א סקי"ב צריך להגעיל בכלי ראשון ודבר זה מצוי בכלי שתייה ששותה באמצע סעודה ונופלים בו פירורי לחם ושוהין מעל"ע לחין בתחתית הכלי. שם בהג"ה סק"ה כל הכלים שיש בהם סדקים או גומות או חלודה והוא בתוך הכלי ולא יוכל לנקרן ולנקותן אין להגעילן וצריך ליבון במקום הסדק וחלודה עכ"ל. ונלענ"ד דהאי בתוך הכלי קאי אחלודה דבזה אם הוא מבחוץ אינו מעכב מלהגעיל (עיין במ"ש בד"ה בלבושי שרד) אבל