התעוררות תשובה חלק ד שלז

וכמעט רוב ראשונים עיי"ש בדבריו אבל המאירי כתב דדלתות המדינה אינן מועילות לפלטיא עד שיהיו דלתות לפלטיא גופיה וכן הבין בנשמת אדם בכוונת הרשב"א בעבודת הקודש ולא כמו שמשמע שהבין החכם צבי ברשב"א דאין מועלת כלל דלתות כפי מה שהעתיק הבה"ט. בסי' שמ"ח בב"י שמאחר שהרי"ף סתם דבריו כרש"י ס"ל דאסור בכל גווני עכ"ל ולדעתי גם לדברי רא"ש שפי' בהם הרי"ף אינו מוכח רק דבמזיד משחשיכה מותר להחזיר קודם שיבא לידי איסור סקילה אבל הוציא ידו בשוגג משחשיכה אסור להחזירה דקודם שיבא לידי חיוב חטאת לא התירו מאחר שרב אחא בריה דרבא נקט בפשיטות דברי רב ביבי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי חיסור סקילה דוקא קודם איסור סקילה התירו אבל לא קודם חיוב חטאת כן מוכח מפשיטות דברי ר"א ברי' דרבא. בסי' תי"ח בפרי חדש בד"ה צריך התרת חכם בסופו כתב וז"ל לדעת הרמב"ם מן התורה ולשאר פוסקים מדרבנן עכ"ל ותמוה לי דהא תנן ההלל והשמחה שמונה וחול המועד בכלל וכתיב ושמחת בחגך וכל החג בכלל והשמחה הוי בבשר ויין ובפת אינו מחוייב רק חכמים תקנו משום כבוד היום שצריך לאכול כזית פת וחול המועד שמותר בקצת מלאכות לא חיבו חכמים לאכול דווקא פת אבל מצוה איכא כדאי' במג"א סי' תק"כ סק"א או אפשר דתקנו דצריך לאכול בשבת ויו"ט דווקא פת כדי לקיים מצות לחם משנה וזה לא שייך בחוה"מ שירד בו מן ואינו מחוייב בלחם משנה ובפרט לשטת הטו"ז לחם משנה נמי דאורייתא י"ל דתקנו חז"ל פת משום לחם משנה עיין סי' תרע"ח סק"ב ואל תשיבני מסוכה דף ס"ז עיי"ש ותקשי מאי מקשה הא לחם משנה חייב לאכול מה"ת והא דאמרינן בברכות סתם יו"ט דחייב בפת היינו מדרבנן זה אינו דקושיית התוס' על מימרא גמ' אי בעי אכיל ואי לא בעי לא אכיל ע"ז מקשה דמשמע דברצונו תלוי והתם בברכות אמרינן דחייב לאכול פת ועיין בטו"ז סי' תי"ח סק"ד דמוכיח להדיא ומפרש הירושלמי דחוה"מ הוי דאורייתא מדנקט בירושלמי ר"ח בין יו"ט לחוה"מ מוכח דר"ח כמי דאורייתא כמו חוה"מ ואל תשיבני מהרי"ן בסוכה שם וגם מתוס' ברכות דף מ"ח ע"ב דמשמע דפת הוי דאורייתא בשבת ויו"ט משום שמחה ועיקר שמחה הוי פת וא"כ ממילא בחוה"מ הוי ג"כ פת דאורייתא כיון שחייב בו בשמחה מה"ת אינו קשה דבאמת לדידהו י"ל הוי גם פת בחוה"מ דאו' כיון דהטעם הוא משום שמחה ועיקר שמחה בפת וכן סברת התשב"ץ דבחוה"מ חייב לחזור בברכת המזון אם שכח לומר יעלה ויבא וכן הובא בב"י סי' תקפ"א אף שבשו"ע לא פסק כן דהא דצריך לחזור ולברך הוי רק מדרבנן דמדאורייתא אין צריך להזכיר מעין המאורע בבה"מ וכיון דפלוגתא הוא בין הפוסקים אם חוה"מ מחוייב בפת פסק המחבר בספק ברכה לבטלה להקל ובאמת לאותן שיטות דחייב ביו"ט מדאורייתא הוא הדין בחוה"מ כן ודקאמר בגמרא שכח ביו"ט כוונת הגמרא גם על חוה"מ שהיא בכלל יו"ט ומהחש"ק רוצה לומר (עיין בו בסי' תע"א) שהמג"א סי' תקצ"ד סובר שמדאורייתא חייב זה אינו מוכרח משם כלל ואפילו אם תמצא לומר דמוכרח כן אינו מוכרח רק בשבת דהוי דאורייתא משום ג' סעודות דילפינן מפסוק אבל ביו"ט אינו מוכרח דהוי פת מדאורייתא חוץ אם נאמר שגם ביו"ט חייב לאכול ג' סעודות עיין מג"א סי' תקכ"ט ממילא מביא שפיר דבחוה"מ חייב לאכול פת ככל היוצא לאותן שיטות דבשבת ויו"ט פת דאורייתא משום שמחה גם בחוה"מ פת דאורייתא וכסברת התשב"ץ ולאותן הפוסקים דפת הוי רק מדרבנן אז גם בחוה"מ אינו חייב בפת רק מצוה אבל לא חיוב ואם הוא בשבת ויו"ט מדאורייתא משום לחם משנה אז ג"כ אינו חייב חוה"מ ובשו"ע פסקינן להקל דבחוה"מ אינו צריך לחזור ולברך משום ספק ברכה לבטלה ובפרט כל גופיה דלחזור ולברך אפילו בשבת לא הוי רק דרבנן והוי בחוה"מ ספק דרבנן אבל פשיטא דלהתענות אסור בחוה"מ מדאורייתא וחייב לאכול בשר ויין ומצוה לאכול פת כדאי' במג"א סי' תק"ל ובפרט לצאת אותן שיטות דסברו בחוה"מ חייב בפת, ודע דאם שכח בשבת ויו"ט רצה ויעלה ויבא דצריך לחזור ולברך ומסופק מח"כ אם בירך הוה ספק דרבנן ולהקל ובחוה"מ יש ספק אם צריך לחזור ולברך אפילו ודאי לא הזכיר ובר"ח כולי עלמא סבירא דאין לחזור ולברך גם ראייה מהמג"א דהביא דבמקרא קודש אסור להתענות מדאורייתא וגם בחוה"מ אמרינן בתפלה מקרא קודש ולהלכה אם מסופק אם הזכיר בשבת ויו"ט בברכת המזון צריך לחזור ולברך דאמרינן חזקה שלא הזכיר כדאי' בשו"ע סי' תכ"א דאם מסופק בר"ח בתפלה